במוח שלנו יש מערכת דיפולט, שתפקידה לנסות להבין איפה אנחנו נמצאים ולנחש מה עומד להתרחש. בכל בוקר שאנחנו מתעוררים מערכת הדיפולט שלנו נכנסת לפעולה ומזכירה לנו מי אנחנו, מה מצבנו ומנסה לנחש מה יהיה. בגלל זה הרבה ימים בשגרה נראים אותו דבר ובגלל זה כשיש שינוי משמעותי, לטוב או לרע, קשה לנו לעכל אותו ואנחנו קוראים לזה הלם.
למרות שהעתיד אף פעם לא וודאי, אנחנו מתייחסים לחלק מהנתונים כידועים וזה מאפשר לנו לתפקד. הרי אם כל בוקר היינו צריכים לחשוב שאולי מחר לא תהייה לנו עבודה או שאולי מחר לא יהיו לנו עובדים או לקוחות, היינו מתחרפנים. וזה בדיוק מה שקורה בעקבות הקורונה. אין לנו מספיק נתונים שאפשר להסתמך עליהם.
אנחנו חייבים תפיסת מציאות כלשהי על מנת שנוכל לתפקד. אם מישהו מחייך אלי ואני יודעת שזה סימן שהוא מנסה לעבוד עלי, אז אני יודעת שכדאי להיזהר ולהתרחק. ואם אני תופסת את החיוך שלו כסימן לכוונה טובה כלפי אז אני יודעת להתקרב אליו. תפיסת המציאות שלנו משתנה בהתאם לנתונים שקיימים לנו במוח, מודעים או לא. אין דבר כזה תפיסת מציאות אמיתית, אבל יש תפיסת מציאות שגורמת להרגשה חיובית או שלילית ומשפיעה על הבריאות שלנו.
מערכת הדיפולט מאפשרת לנו לתפקד במרחב, אבל בכל מה שקשור ליכולת שלה להביא פתרונות ורעיונות חדשים היא מוגבלת, כיוון שהיא מסתמכת בעיקר על נתונים מהעבר או על נתונים "רלוונטיים" שהיא מצליחה לאסוף.
אז מה נשאר לנו? להסתמך על מה שידוע:
אנחנו רוצים להיות בריאים, שמחים, עם ביטחון כלכלי ומערכות יחסים תומכות. רצינו את זה לפני הקורונה ואנחנו רוצים זאת גם כעת.
רוב התוכניות של המוח שלנו בלאו הכי לא יוצאות לפועל, כי יש מלא נתונים שהוא לא יכול לקחת בחשבון.
לנבחרי הציבור שלנו אין מוח מפותח יותר משלנו או יכולת טובה יותר להגיע לפתרון.
לחץ ומתח מורידים את האפקטיביות של המערכת החיסונית. בזמן שאתם במתח רגשי, המערכת שאמורה לווסת את פעילות האיברים הפנימיים, לחדש תאים ולטפל בווירוסים, חיידקים ושאר מזיקים אינה פעילה.
לכל אדם יש יכולת לקבוע את ההרגשה שלו ולנהל את רמת האנרגיה שלו באמצעות התודעה: מחשבות, פוקוס, דמיון ועוד.
זה שאנחנו לא יודעים איך יקרה מה שאנחנו רוצים, לא אומר שהרצון שלנו לא יתממש.
רעיונות חדשים ופתרונות יצירתיים מגיעים מהלא ידוע.
בסגר שהיה זכיתי להכיר שכנים שלפני כן לא דיברתי איתם. שני הורים ושתי בנות קטנות. ההורים עבדו באותה מסעדה ובשבריר שנייה התהפך עולמם, כמו שקרה לרבים. הם לימדו אותי על חמלה, בגלל שבמקום להתמקד ברעש שבוקע מביתם הבנתי שהם בלחץ. במקום כעס הרגשתי אמפטיה וחמלה ובלב שלי ביקשתי שיהיה להם טוב. משם כבר ברחבתי את זה לכל הארץ. מה אכפת לי- זה לוקח שניות לאחל לכולנו חיים טובים ושלווים וזה יוצר אצלי בפנים תחושה טובה. וזה וודאי.
אני ממליצה בחום.
מאחלת לכולנו שהקורונה תיעלם מהעולם ושהמצב הכלכלי ישתפר פלאים. אמן.
