"נטע", היא אומרת לי, " זו כבר פעם שלישית שזה קורה לי. אני יוצאת לדייט. ממש נהנית. בטוחה שיש פה משהו ואז מסתבר לי שהוא לא מעוניין להמשיך.
מה קורה פה? מה אני לא מבינה?
הרי אמרת לי לסמוך על ההרגשה שלי!".
זה נכון. בהחלט אמרתי.
קודם כל אני מבקשת ממנה לראות את הצד החיובי- היא נהנית בדייטים אחרי תקופה ארוכה של דייטים שהיו ממש לא, סוף סוף יש דייטים מוצלחים.
הנטייה שלה, כמו של רבות אחרות, היא ישר לרוץ לבדוק מה לא בסדר אצלה. אבל היא בעצם כבר יודעת שהכל אצלה סבבה. ברור, היא לא מושלמת, אבל בהחלט מרוצה מעצמה.
אז למה הם לא רוצים?
אני בכלל לא נכנסת לסיבות שלהם. הם לא מעניינים אותי. הרי אם הראשון לא רוצה כי היא לא מספיק יפה בעיניו- היא תעשה ניתוח פלסטי? אם השני לא רוצה כי הוא מפחד ממחויבות- היא תסכים לקשר לא מחייב? אם השלישי לא רוצה כי הוא מרגיש טיפש לידה- היא תשחק אותה פחות חכמה?
ברור שלא. לכן הסיבות שלהם לא חשובות. אין צורך להשתנות בעבור אף אחד.
מה שכן מעניין הוא לברר למה היא מושכת לעצמה גברים שלא מעוניינים להמשיך? האם היא עצמה חוששת ממחויבות או אולי זה משהו אחר?
אני מבקשת ממנה להוסיף להגדרות "מה אני רוצה בבן זוג" את הסעיף- מישהו שמעוניין בי.
