היא כבר הבינה איך להקשיב לעצמה. איך להחזיר לעצמה את האנרגיה ולשמור על פוקוס חיובי. זה הוביל לשלושה דייטים מוצלחים עם שלושה בחורים שונים. אף אחד מהם לא היה מעוניין להמשיך.
סך הכל ביקשתי ממנה לחדד את כוונותיה ולהגיד שהיא רוצה מישהו שמעוניין בה בנוסף לעניין שלה בו.
היא ממש נכנסה מזה ללחץ.
זה ממש לא הגיוני. ברור שכל אחת רוצה מישהו שמעוניין בה. גם היא.
מה מלחיץ בזה?
הוא עלול לא למצוא חן בעיניה ואז היא תיפגע בו.
למה שתפגעי בו? את נפגעת מכל אחד שלא מעוניין? זה לא נעים, אבל זה לא ממש נורא.
את חושבת שאם מישהו מתלהב ממך הוא ראוי לפרס? אני מזכירה לה שזה לא קשור אליה, אלא לטעם שלו. היא התרגלה שאלו שמתלהבים ממנה הם נדירים וכל כך רחוקים מלהיות לטעמה, עד שהיא חוששת לפגוש בחור שהוא בסדר, נחמד, מעוניין ולא לטעמה.
היא לא רוצה להיות בצד הפוגע. לגרום למישהו אחר להרגיש רע.
הפחד האמיתי של המוח הוא מהלא נודע- להיות באזור לא מוכר של התאהבות וזוגיות.
זו הרגשה של חוסר שליטה והמוח אוהב להרגיש בשליטה, לכן הוא משתדל להימנע מהלא ידוע. הוא ממציא סיפורים. היא לא נלחצה כי היא חוששת לפגוע במישהו אחר. היא נלחצה כי פחדה לאבד שליטה.
הלב שלה רוצה אהבה. המוח מתכונן לאכזבה.
הזכרתי לה שקיימת גם אופציה שהיא תפגוש מישהו שמוצא חן בעיניה והיא מוצאת חן בעיניו.
את ההתנגדויות היא הורידה: הפחד להיות תלויה או להיות חייבת למישהו. הפחד להיות חשופה לפגיעה רגשית. החשש לאבד שליטה.
היא גם בנתה את הידיעה על מה שהיא רוצה ושזה אפשרי.
היא רק שכחה לתרגל את המחשבה שזה אפשרי. אז המוח הרגשי חזר לסורו וחיפש סיבות חדשות להימנע.
היא הלכה לדרכה כשהמחשבה וההרגשה שהזוגיות שהיא רוצה קיימת עבורה.
חודשיים אחרי היא פגשה את אותו אחד שהתלהב ממנה והיא ממנו. היו לה כמה נפילות של חרדה בהתחלה אבל היא כבר ידעה איך לא לתת להם להשפיע על קבלת ההחלטות שלה ועל המציאות.
היא איפשרה לעצמה להתאהב, להרפות ולהנות מזוגיות שתמיד חלמה עליה.
הם יחד כבר תקופה ארוכה. הללויה.
