"אני בחרדות. לא מצליח להפסיק לחשוב עליה. אני כל הזמן מפחד ממה יהיה ואם היא תעזוב אותי שוב. אני לא מבין איך היא כל כך משפיעה על המחשבות שלי ולמה אין לי בטחון עצמי"
גדי היה עם קושי גדול. הוא הרגיש שהוא משתגע מהמחשבות שלו, הכדורים שהרופא נתן לו לא עוזרים. הוא בחרדה כל הזמן.
הסיבה היא שהוא לא מצליח להפסיק לחשוב על האקסית שלו. הם נפרדו לפני כמה חודשים. הפרידה הייתה קשה, עם ריבים, פיצוצים והותירה בו טראומה.
בזמן האחרון הם חידשו את הקשר ביניהם ביוזמתה. הוא עדיין מאוד אוהב אותה, נמשך אליה ומעוניין בה, אבל הוא מפחד ממה שיהיה והמחשבות גומרות אותו.
הוא לא באמת חושב עליה. הוא חושב על עצמו ועל מה יהיה איתו וטוב שכך.
זה גם לא קשור לביטחון עצמי, רק לביטחון. גם אדם עם דימוי עצמי גבוה מרגיש חוסר בטחון כשהוא חושב שמשהו רע יקרה לו.
לא משנה כמה הוא רוצה שזה יצליח, אם הפחד קובע את המחשבות ולא הרצון. הפחד מכוון אותו להסתכל על המציאות דרך משקפיים של "האם היא תעזוב אותי" והרצון דרך משקפיים של "מה יאפשר לנו להיות ביחד בטוב".
ונקודת המבט היא זו שקובעת אם יהיו לו תסריטים שליליים, איך הוא יגיב אם היא לא עונה, כמה לחץ וחרדה הוא יחווה ואיך זה ישפיע על ההחלטות שלו, על מה שהוא אומר לה ועל איך שהוא מתנהג.
גדי לקח תכנית מיקוד, הכוללת פגישה וליווי בהתכתבות למשך חודש.
הוא סיפר את הצד שלו, כדי להסביר למה הוא מפחד. בפגישה הוא נחשף לנקודת מבט אחרת, כי ברור שאת הצד שלו הוא מכיר וזה לא עוזר לו להיות צודק.
יש פה שני אנשים המעוניינים בקשר אחד עם השניה, למרות מה שחוו.
שניהם בשנות ה-40 המאוחרות, לשניהם זה פרק ב', שניהם מפחדים, שניהם בלחץ, שניהם חשדניים יותר ולשניהם יש טראומה מהפרידה.
שניהם גם רוצים ממש, אחרת לא היו מנסים שוב.
אבל כל אחד יותר תקוע בפחד שלו. הפחד יוצר לחץ והלחץ משפיע על איך שאנחנו חושבים, מרגישים ומתנהגים.
בפגישה גדי הבין שגם לה יש קושי שמשפיע, בדיוק כמו לו וגם היא רוצה, כמו שהוא רוצה.
בעצם, כשגדי אומר שהוא חושב עליה כל הזמן, זה לא מדויק. הוא חושב על עצמו, מודאג ממה שיקרה לו אם היא לא תרצה. דווקא כשהוא התחיל לחשוב עליה ולראות אותה, זה שינה את היחס שלו ואת ההתנהגות שלו ואת התקשורת ביניהם.
כדי להפסיק לחשוב שיהיה רע ולהאמין בזה כל כך צריך להבין שהעתיד עדיין לא קרה. המחשבה שיהיה רע היא אשליה, אבל מה שקורה במציאות אלה עובדות. המציאות של גדי הראתה עובדות חיוביות, אבל כשהפחד משתלט הוא גורם לו לתרגם כל דבר שהיא עושה ל: "האם זה סימן שהיא תעזוב אותי" וזה מייצר לחץ, מכניס לתסריטים שליליים, מוביל לחשיבת יתר, לחרדות ואז הוא יותר לוחץ עליה שתראה שהיא רוצה, שתוכיח שהיא מעוניינת וזה מוביל לתגובות מצידה מתוך הלחץ שלה. יש לא מעט טריגרים שמעוררים את הלחץ הזה, החל בזה שהיא לא עונה מייד, לכל תגובה שלה ואיך היא נשמעה כשאמרה את זה, עצות של אחרים שרוצים להגן עליו ממנה ועוד. ככה חוזרים על טעויות.
בימים הראשונים אחרי הפגישה הוא עדיין המשיך לסבול מהמחשבות שלו ןפנה לליווי מדי יום. אחרי שבוע הוא התחיל להיפגש איתה יותר וכתוצאה מכך הם יצרו חוויות חדשות טובות.
הקושי שלו עלה כשהוא לא היה איתה, כי הוא המשיך לחשוב על מה יהיה. הוא תירגל התייחסות לעובדות בשטח, לזמן הווה, לזיכרונות החדשים והטובים שנוצרו בזכות שניהם ולא במקרה. הוא לומד להפסיק לנחש ולפרש את המציאות ומבין שלא הכל קשור אליו. שאם היא לא עונה לו זה לא בגלל שהיא לא רוצה אותו.
הוא פתח רווחים ועבר לפנות אלי פעם, פעמיים בשבוע, במקום מדי יום. למד להסתדר יותר טוב עם עצמו.
הם נתקלים בקושי, אבל זה לא מוביל לפיצוצים. להיפך, התקשורת משתפרת כי במקום לריב הוא מסביר את עצמו ומבין אותה.
ככה זה כשאנחנו משנים את נקודת המבט.
הוא עדיין חושב עליה הרבה, אבל עכשיו המחשבות הן אחרות. הן לא רק תסריטים שליליים על איך היא תעזוב אותו. הן גם מחשבות על כמה הוא אוהב אותה.
עם הזמן, החוויות החדשות והטובות שהם צוברים, יעשו את שלהן. יותר זיכרונות, יותר הוכחות בשטח למציאות טובה. המוח שלו יתרגל לשינוי. כבר היום הוא פותר את הקשיים בצורה אחרת.
גדי מפתח יכולת שתלווה אותו לתמיד. זה יקנה לו תחושת ביטחון בעצמו, כי הוא יודע מה לעשות.
מדהים כמה מהר אדם יכול לשנות את חייו כשהוא משנה תפיסת מציאות.
