המפתח לשינוי בחשיבה

בחוויה שלנו,קודם כל אנחנו מגיבים רגשית למשהו שקורה או למשהו שחשבנו עליו. אנחנו חושבים שאין לנו שליטה על הרגשות שלנו ואנחנו גם צודקים וגם טועים.

אין לנו שליטה על מהירות התגובה. זה אוטומטי 95% מהזמן. זה נכון שמצב רוח רע מחזק חשיבה והרגשה שלילית ומצב רוח טוב מחזק את החיובי, אבל התגובה המיידית היא די קבועה.

המפתח שלנו לשינוי הוא היכולת להתערב בתהליך החשיבה האוטומטי הנוצר בעקבות התגובה הרגשית.

כדי לשנות צורת חשיבה אנחנו צריכים לזהות שאנחנו חושבים בצורה שמשפיעה עלינו באופן שלילי, לעבור למערכת נתונים אחרת וליצור מחשבות הנובעות מנקודת מבט שונה.

איך מזהים שאנחנו חושבים בצורה שגויה?

האמת שזה די פשוט. אנחנו מרגישים רע, או חווים ירידה באנרגיה שלנו, או מצב רוח רע.

אין צורך להתרגש מזה. זה קורה לנו מלא פעמים. אבל אם לא נכיר בזה, לא נוכל לשנות.

אז למה זה קשה לזהות שאנחנו שם?

כי התגובות הרגשיות שלנו הן מיידיות ובאופן מהיר ואוטומטי מייצרות מחשבות בהתאמה.

למשל, אם מישהו העיר לי ואני נעלבתי, ישר גם ירוצו לי מחשבות כמו: "למה הוא אמר לי, זה לא יפה, הוא לא היה צריך להגיד לי, מי הוא בכלל שיעיר לי, הוא בעצמו..." או מחשבות כמו "למה אני תמיד נעלבת, אני כזאת רגישה, נמאס לי שאני לא יודעת לעמוד על שלי, שאין לי בטחון עצמי".

כל אחד והטריגרים שלו וסט המחשבות הקבוע שלו.

הקושי לזהות זה בגלל המהירות שבה התהליך קורה.

בעצם המחשבות שלנו מתעסקות בבעיה הרגשית. אנחנו נאבקים בהרגשה שיש לנו, מחפשים את הסיבה, את מי להאשים, ומנסים לתכנן איך נימנע ממנה בעתיד.

ברגע שאנחנו מפסיקים להתייחס להרגשה השלילית כבעיה שצריך לפתור, אלא כעובדה קיימת שהיא תוצאה של תהליך מהיר שקרה, אז אנחנו יכולים לפנות למקורות מידע אחרים שיעזרו לנו לשנות תפיסת מציאות ומחשבות.

לעבור למערכת נתונים אחרת

כשיש לנו תגובה רגשית, חיובית או שלילית, זה אומר שלקחנו משהו באופן אישי. למשל, אם ברחוב שבו אני גרה נולד תינוק חדש ובריא, זה מידע חיובי, אבל הוא לא בהכרח ישפיע עלי כי זה לא קשור אלי.

באותו אופן אנחנו מושפעים גם על הצד השלילי. כל דבר שגורם לנו להרגיש רע, זה בגלל נקודת מבט אישית שמובילה לצורת חשיבה "איך זה משפיע עלי?". זה יכול להיות טריגר קולקטיבי כמו העלייה בריבית או יוקר המחייה, זה יכול להיות טריגר אישי כמו ציון גרוע במבחן וזה גם יכול להיות טריגר של מחשבה, כמו זיכרון של אירוע מהעבר או מחשבה לגבי העתיד.

נקודת המבט של "הכל קשור אלי" זו נקודת מבט של ילדים. אם תפגשו ילד בגיל גן, הוא יספר לכם על ילדים אחרים או על הגננת, בידיעה ברורה שאתם מכירים אותם.

אם תלכו עם ילד בן 3 ברחוב ולפתע יגיע מישהו שאתם לא מכירים ויגיד לילד "אתה מגעיל" סביר להניח שהילד יבהל או יבכה. אם האדם הזה יגיד לכם את המשפט, כנראה שתחשבו שהוא משוגע ולא תיקחו את זה באופן אישי.

מעבר למערכת נתונים אחרת מתחיל מההבנה שלא הכל קשור אלי. אם מישהו לא ענה לי זה יכול להיות בגלל שאין לו מצב רוח, שהוא עסוק, שהטלפון שלו על שקט או שהוא לא רוצה לדבר איתי. אף אחת מהסיבות לא קשורה אלי ולא אומרת שאני לא בסדר.

ברגע שאתם בוחנים את המצב מנקודת מבט אובייקטיבית, התפיסה שלכם לגביו משתנה. מה שמאוד עוזר לעשות זאת הן העובדות בשטח לעומת הפרשנות והניחושים שאנחנו נותנים למציאות.

לשנות צורת חשיבה

לאחר שאנחנו מבינים שנשאבנו אחרי המנגנון האוטומטי המהיר שלנו ונסחפנו לנקודת מבט אישית, עצרנו, בחנו והתייחסנו לעובדות, אז אנחנו מגיעים לפואנטה- נקודת המוצא של המחשבות.

מכירים את המשפט "אם אין אני לי, מי לי?"

במקום לחשוב על מישהו אחר, על מה הוא מרגיש ומה הוא חושב, עדיף שאתם תחשבו על עצמכם. מה אתם רוצים, מה נכון לכם, מה אתם חושבים על עצמכם. אין צורך לחכות למחמאה מבחוץ כשאנחנו יכולים להתייחס להישגים שלנו בשטח, לתכונות שאנחנו אוהבים בעצמנו ולטוב שיש בחיינו.

זה המפתח. אם אני יודעת מה נכון ומתאים לי, אני אשים גבולות בהתאם במקום לצפות ממישהו אחר שיכבד אותי.

אם אני יודעת מה נכון בעיני, אני לא אצטרך אישורים מבחוץ.

אם אני יודעת מי נעים לי, אני לא אבזבז את הזמן והמחשבות שלי על מי שלא נעים לי איתו.

ההבדל הוא נקודת המוצא האישית: אם "הכל קשור אלי", זה אומר שכל דבר שלילי מבחוץ משפיע עלי.

מה שקשור אלי זה הרצון שלי, ההישגים שלי והיכולות שלי. זו נקודת מוצא חיובית.