הרצון להרגיש טוב משותף לכולנו. אנחנו יודעים שהחיים מאתגרים, ושואפים להגיע למצב של חוסן נפשי, מצב רוח טוב, שלווה בסיסית. שואפים ליצור שינוי לתמיד.
כדי להצליח לשנות את ההרגשה השלילית הדומיננטית להרגשה חיובית נדרשים כמה מרכיבים:
כוונה ברורה, החלטה לשנות והיישום בפועל של השינויים הנדרשים כדי ליצור הרגשה שונה.
כוונה ברורה
לכולנו ברור שאנחנו רוצים להרגיש נחת, סיפוק, שמחה ואהבה.
אבל במציאות אנחנו מרגישים אחרת וזה שואב אותנו. הידיעה שאנחנו רוצים להרגיש טוב נשארת ברקע ברמה השכלית ואינה משפיעה על ההרגשה הנוכחית, שמושפעת מגורמים חיצוניים וממשיכה לשלוט.
לרוב זה מוביל אותנו להשקיע את המאמצים בשינוי המציאות כדי שהיא לא תגרום לנו להרגשה רעה.
ככה גדלנו וחונכו, על פי מודל של סיבה ותוצאה:
אם יקרה משהו אז אני ארגיש משהו
אם יהיה לי כסף אז ארגיש רוגע
אם תהייה לי תמיכה, זוגיות אז ארגיש אהבה.
זה לא ממש משנה אילו פעולות אנחנו עושים או לא עושים להשגת התוצאה, כל עוד אנחנו מחכים לתוצאה החיצונית כדי שתשנה את ההרגשה, אנחנו תקועים על המודל של תלות בגורם חיצוני.
זה לא מודל שגוי, אבל הוא דורש מאיתנו להשקיע מלא זמן ואנרגיה וגם לרוב התוצאות שהוא מביא אינן מצליחות להשאיר את ההרגשה הטובה לאורך זמן ובטח לא להגיע "לקביעות".
למשל, אם פעם התאהבתם, אתם יודעים כמה זה ממלא בתחושה טובה. הבעיות שקיימות נראות שוליות יותר, אתם עפים על החיים ועפים על עצמכם, עד שקורה משהו שמעורר פחד ומניע תסריטים שליליים. ההרגשה משתנה, האנרגיה יורדת ואתם חוזרים למודל בו אתם מנסים לשנות מציאות כדי להחזיר את ההרגשה.
כוונה ברורה מבחינה רגשית לא נובעת מ"איך אני רוצה שהמציאות תיראה כדי שאני ארגיש טוב". - דווקא זה מוביל אותנו לתוכנית מוגבלת שמסתמכת רק על מה שידוע לנו ולא כוללת רעיונות חדשים.
הכוונה שלנו היא להרגיש טוב. הרצון שלנו הוא ברור. כדי לאפשר למוח שלנו לחשוב על רעיונות חדשים אנחנו מנסחים את הכוונה והרצון להרגשה טובה באופן הבא: "איך זה להרגיש רוגע, איך זה להרגיש מבורך, איך זה להרגיש נחת וסיפוק?"
לכל אחד בלב שלו יש את המידע שעונה על השאלות האלו. אם הוא לא היה קיים בלב, בכלל לא היינו חווים את הפער הרגשי, כי לא הייתה לנו נקודת התייחסות.
המידע בלב לא קשור לדפוסים מהילדות וזה לא משנה אם זכינו לחוות רגשות אלה בחיינו או לא. עובדה שכל אדם רוצה להרגיש טוב, לא משנה איך הוא גדל.
מאיפה מגיע הרצון הזה, אפילו אם מעולם לא חווינו שפע או רוגע? מהלב. כשאנחנו מצליחים ליצור קשר עם המידע הזה אנחנו מיידית חווים את ההרגשה. אם נקפיד לחזור על הפעולה הזו, הכוונה שלנו להרגיש טוב תהייה יותר דומיננטית וברורה.
יותר קל לענות על השאלות האלו כשאין גירויים חיצוניים והסחות דעת שמעסיקים ומפעילים את המוח. התשובה היא לא במוח.
החלטה לשנות
אנשים רבים חיים בלחץ, תחת אותו מודל קבוע, עד שמגיע משבר שלא מאפשר להם להמשיך באותה דרך. זה יכול להיות משבר נפשי או בריאותי שגורם להם להחליט שהם חייבים שינוי.
משברים מעוררים אותנו לעשות שינוי. כי כשמשהו הופך להיות רע יותר, הוא גם מזכיר לנו כמה אנחנו רוצים שיהיה טוב.
זה מה שקורה עכשיו בישראל לאנשים רבים. שנים שהמצב פה לא מזהיר, שיש מתחים בין קבוצות שונות, שהתנאים הכלכליים קשים, שיש אלימות וחוסר צדק. ואז הגיע טריגר חיצוני שגרם לאנשים להתעורר ולהגיד: ככה אנחנו לא רוצים להמשיך.
הכוונה לחיות פה בשלום בינינו, בכבוד ובאחווה התעוררה ואנשים מכל קצוות הקשת הפסיקו לחכות שמישהו אחר יעשה עבורם את העבודה. אזרחים לא מחכים יותר לנבחרי ציבור. הם עושים פעולות שונות , החל מהפגנות ועד אינספור מעגלי הידברות, הרצאות, שיחות עם אחרים, בדיקת עובדות, בקרה על הממשלה. כשהם החליטו שחייבים לשנות, הם לא ידעו איך. את זה לומדים ומתנסים תוך כדי.
זה דורש לצאת מאזור הנוחות, להקדיש זמן, לפתוח את הראש. זה לא תמיד קל או כיף, אבל ממשיכים מתוך תחושת שליחות פנימית לחיים טובים.
כשההחלטה לשנות מונעת מנקודת מוצא חיובית, מתוך חזון אישי או קולקטיבי, אין דבר שימנע ממנה להתגשם. על זה אמרו חז"ל "אין דבר העומד בפני הרצון".
בניגוד למנוע של פחד, המכלה את האדם כי הוא מייצר לו לחץ גבוה על בסיס קבוע ובשטח גורם לסכסוכים והפרדה, מנוע חיובי עושה את ההיפך ומוביל לשיתופי פעולה ולאחדות.
זה נכון גם ברמה האישית וגם ברמה הקולקטיבית. בכל רגע אנחנו יכולים להחליט שהגיע הזמן לשינוי. שמגיע לנו להיות בריאים, לחיות בשלווה, למען עצמנו ולמען הקרובים לנו. אנחנו יוצרים אחדות עם עצמנו, עם הכוח הפנימי שבנו.
אם המציאות לא טובה לכם, תכירו בעובדה שאתם לא יודעים מה צריך לעשות, אחרת הייתם עושים. ההחלטה לשנות תוביל אתכם לחפש אחר מידע חדש ולהבנה שצריך ליישם אותו, כדי שגם לכם יהיה אותו.
ואיך תדעו שהחלטתם להשתנות? אתם תרגישו את הרצון לנוע ולעשות.
היישום בפועל של השינויים הנדרשים
כוונה והחלטה הם עדיין רעיונות. עשייה זה מה שגורם להם להתממש.
החלק הכי קשה הוא לשמור על הכוונה וההחלטה דומיננטיות בתוך המציאות היומיומית.
אני יכולה לשבת שעה ביום ולדמיין חיים טובים, לדבר על ההחלטה ועל השינויים שצריך לעשות ואפילו להעלות רעיונות חדשים.
השאלה היא מה אני עושה בשאר הזמן. האם אז אני נשאבת למציאות וממשיכה להרגיש קושי ותסכול? האם אני ממשיכה להיפגע, לכעוס, להעביר ביקורת על עצמי ועל אחרים?
זו מתמטיקה פשוטה- מה שעובד יותר משפיע יותר.
שיטת הניאו הומנולוגיה מתמקדת בחלק הזה, כי הוא הקשה ליישום. היא מלמדת אתכם איך לשנות חשיבה, כדי שתוכלו לשנות בזמן שזה קורה ולא רק כשאתם יושבים בשקט.
אז אם החלטתם לשנות ואתם לא יודעים איך, יש מלא מידע וכלים באתר ובקורס שמחכים לכם ויש גם ליווי למי שצריך. אם תעשו את הצעד או לא, זה תלוי בכם. על זה נאמר "אם אין אני לי- מי לי".
