אני אתחיל ממה שאני לא עושה:
אני לא נלחצת ולא חושבת שזה רע.
אני לא עושה מה שאני לא חייבת.
אני לא מתאמצת להרגיש טוב.
אני לא מקשיבה לשטויות של המוח שלי, כי ברור לי שהוא בנטייה לחשיבה שלילית. ככה אני לא נכנסת לסרטים.
אני לא מגיעה להחלטות.
אני לא לוקחת את עצמי ברצינות.
אני משתדלת לא להגיב כדי לא ליצור לזה המשכיות.
אני לא נכנסת לפייסבוק.
מה אני עושה:
אני מבררת עם עצמי למה אני באנרגיה נמוכה והאם אני יכולה או רוצה בכלל לשנות את זה.
אני מצמצמת פעילות.
אני מתכנסת בתוך עצמי.
אני עושה מדיטציה.
אני נחה או ישנה.
אני מניחה לעצמי.
אני זוכרת שזה מצב נקודתי וזמני.
פעם היו לי הרבה יותר ימים כאלה. הם גם היו נמשכים ברצף, בגלל שהתנגדתי.
עכשיו כשיש לי יום כזה הוא לרוב נשאר יום בודד. בדרך כלל אני גם יוצאת ממנו בתובנות חדשות או עם משהו שהתבהר לי.
אני לא מנסה לחזור לרמת אנרגיה גבוהה של יצירתיות ועשייה. אני נעה לכיוון רוגע, שלווה ונותנת לרמת האנרגיה לטפס למעלה בקצב שלה.
