רוני וטל הם זוג נשוי + 2. (השמות כמובן בדויים). לכבוד יום ההולדת הקרב ובא של רוני היא נכנסת לציפייה: טל יזכור שיש לה יום הולדת, יקנה לה פרחים, יביא מתנה, יוציא אותה לבילוי. זה בסיסי מבחינתה. אקסטרות מתקבלות בברכה.
עכשיו רוני נכנסת לפעולה. היא מקפידה לא להזכיר לו בשום דרך שיום ההולדת שלה מתקרב. היא סורקת לראות אם יש סימנים להכנות. טל עומד למבחן. האם הוא יצליח לעבור אותו?
רוני בטוחה שהכוח אצלה. ברור לה לחלוטין איך טל צריך להתנהג, ולדעתה גם לו זה ברור. עניינים זניחים כמו מה שעובר על טל בחייו או היכולת שלו לזכור וליזום לא רלוונטיים בעיניה. היא הכי חשובה, הרי זה יום ההולדת שלה. אם טל יתנהג על פי התסריט העולם יתקיים כמנהגו, אבל אם לא, אז לטל מחכה תקופה לא הכי נעימה בבית.
אבל רוני בטוחה שהיא צודקת. מה שהיא לא יודעת או לא שמה לב, שבעצם היא נתנה לטל את האחריות לגבי מה שהיא תרגיש. כמובן שאם הוא לא יימלא את הצד שלו היא תדאג שהוא יסבול, אבל איפה היא בכל הסיפור הזה? היא רוצה להיות מרוצה או כועסת? מי ייקבע מה היא תרגיש? באופן שבו היא מתנהלת מסתבר שטל הוא בעל הכוח.
לא יותר פשוט להזכיר לו? להגיד לו מה היא רוצה שיקרה? לא ככה היא תגדיל את הסיכויים לקבל את מה שהיא רוצה?
לא! אנחנו מעדיפים להיות קדושים מעונים אבל צודקים.
כמה פעמים אנחנו מצפים שיבינו אותנו, יעריכו אותנו, שיתנהגו בצורה מסויימת. שאם אמרנו לילדים שלנו לעשות משהו אז זה יקרה. ואז, אם זה לא קורה יש לנו עוד את החוצפה לכעוס שמישהו אחר שכח לקרוא את החלק שלו בתסריט. אנחנו ממש מופתעים שחייהם של אחרים (רק אחרים מסויימים כמובן) לא סובבים סביבנו.
כמובן שאם אנחנו לא ענינו על ציפיות של מישהו אחר זה בסדר. הרי יש לנו המון עיסוקים, אנחנו לא מרגישים הכי טוב. באמת, למה הוא מצפה?
לא לצפות כולל גם לא לרצות מישהו אחר, לא לתת על מנת לקבל חזרה ולא לחכות שמשהו יקרה על מנת להרגיש סיפוק.
הסיבה הנכונה לא לצפות היא כדי לא להיות תלויים רגשית במישהו או משהו שהוא לא אנחנו.
דרך אגב, "לא לצפות כדי לא להתאכזב" זה משפט המבוסס על ידע פולני עתיק שמניח שלכל דבר טוב יש סוף ושזה ייגמר בבכי . אתם בטוחים שאלו הנחות שעליהן אתם רוצים לבסס משהו?
