לרוב כשמדברים על יצירת מציאות מתייחסים למציאות חיצונית: כסף, קריירה, מערכות יחסים.
לפני כמה ימים נסעתי לצפון. בעודי דוהרת לי על כביש 6 חשתי הערכה לנסיעה השקטה, המיזוג ברכב, הוויז שמדריך ברקע ומשחרר אותי להקשיב לשירים המושמעים מתוך הטלפון למערכת הסאונד. חשבתי כמה אנשים היו מעורבים בחזון, בתכנון ובבנייה של כל מה שאני נהנית ממנו היום.
השנה אהיה בת 50, כך שזכיתי בחיי לנסיעות בתקופה שבה מהירות של 80 קמ"ש הייתה הנורמה, הכבישים היו ארוכים ומשובשים יחסית להיום, מזגן היה מותרות, ומוסיקה הגיעה רק מהרדיו, ממעט הרשתות ששידרו אז.
האמת היא שאנחנו יוצרים מציאות נהדרת. היא בכל פינה: ברכב, במכונות החשמל שבבית, בעולם האינטרנט והמחשבים, באיכות הבדים של הבגדים, המצעים והמגבות. בכל תחום ומקום חיינו השתפרו. זה מעלה את השאלה מדוע, אם כך, החיים הרגשיים של אנשים רבים לא השתפרו? למה יש כל כך הרבה מתח ולחץ, במקום יותר סיפוק ושלווה? מה הטעם ליצור עוד ועוד אם אנחנו לא נהנים ומעריכים את מה שיצרנו? האם יצירת מציאות חיצונית היא באמת הגורם המשפיע ביותר על מה שאנחנו מרגישים?
התשובה היא לא וגם כן. כמו שחברים שלי אמרו לי: "תני לנו להיות עשירים ואנחנו נודיע לך אם זה משפיע או לא על ההרגשה." ברור שהמציאות משפיעה על ההרגשה, אבל גם כשיהיה להם כסף תחושת הרווחה שלהם תהייה תלויה בתפיסה על מצבם. אם הם יחשבו שיש להם מספיק, שכסף ממשיך להגיע ושהם אלו שגורמים לכך שהוא יגיע, אז תהייה להם תחושת רווחה וסביר להניח שגם ירצו לתת לאחרים. אבל אם הם יחשבו שכמות הכסף שיש להם לא מספיקה או עלולה להיגמר ואין לדעת איך, מתי ומהיכן יגיע עוד כסף, הם יחוו מתח ולא רווחה.
אנחנו אלה שנותנים משמעות למציאות החיצונית שלנו. אנחנו אלה שפיתחנו תלות במראה חיצוני מסוים, מאזן חשבון הבנק שלנו, האופן שבו אחרים מתייחסים אלינו, על מנת להרגיש טוב. אנחנו חיים במודל מנטלי שקובע שאם יהיה לי ( כסף, זוגיות, בריאות, חברים, בית ) אז אני ארגיש טוב (רווחה, אהבה, שלווה, כיף, נחת).
המודל הזה פשוט לא נכון. אם התלות בגורם חיצוני ממשיכה להתקיים אז מה שקורה מבחינה רגשית כאשר התוצאה החיצונית מושגת, זה מעבר ממצב של תסכול למצב של מתח גבוה הנוצר בגלל הצורך לשמור על ההישג: פחד להשמין חזרה, פחד להיכשל, פחד להפסיד, פחד שיעזבו אותי, פחד מדחייה.
זו הסיבה בגללה המצב הרגשי שלנו כאנושות לא השתפר ורמת המתח נמצאת בעלייה מתמדת. מתח הוא הגורם המרכזי בכל מחלה או פעילות לא תקינה של הגוף, הוא הגורם המרכזי המשפיע על מצב הרוח, האווירה, האופן שבו אנחנו מתנהגים. המתח משקף את הפער שאנחנו חווים בין המציאות החיצונית לבין המציאות הפנימית והגיע הזמן לצמצם את הפער הזה ולהוריד את רמת המתח על ידי תנועה חדשה.
איינשטיין אמר שטמטום זה לחזור על אותה פעולה שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. לרדוף אחרי משהו חיצוני כדי לשנות את ההרגשה הפנימית זו הפעולה שאנחנו חוזרים עליה שוב ושוב והכל בגלל מודל חשיבה שגוי.
בעוד שיצירת מציאות חיצונית כרוכה במשתנים רבים שאינם בשליטתנו, יצירת מציאות פנימית המתבטאת בהרגשה שלנו, היא בידינו ובידינו בלבד. זה אמנם מצריך מודעות ותרגול וגם אומץ, אבל ההשפעה של התהליך מניבה תוצאות מהירות על ההרגשה, רמת המתח ומצב הרוח וגם תוצאות חיצוניות בטווח הארוך.
כל דבר שאנחנו רוצים שיהיה לנו במציאות החיצונית הוא בגלל שאנחנו חושבים שהוא יגרום לנו להרגשה פנימית חיובית. לא תמיד אנחנו צודקים. לפעמים הבית הגדול שרצינו והשגנו לא נותן לנו תחושה של רווחה, כי הוא ממוקם בסביבה שאנחנו לא אוהבים כל כך או שהתחזוקה שלו דורשת מאתנו יותר מדי מאמץ. זה לא כל כך חשוב אם אנחנו צודקים או טועים בקשר לרצון שלנו, כי אנחנו לומדים מכל מצב לדייק יותר את מה שאנחנו רוצים.
אבל אחרי שהחלטנו מה אנחנו רוצים עלינו להתמקד בדרך עצמה ובהרגשה שהיא מייצרת. ההרגשה בהווה נובעת מתוך העולם הפנימי ולכן אם היא לא נעימה, זה הזמן ליצירת מציאות פנימית. מי אמר שאני צריכה לסבול עד שאני ארזה? אסור לאנשים עם משקל עודף לשמוח? או לאנשים עם מינוס בבנק? אני לא חייבת לשמוח ממה שאני לא אוהבת. השאלה היא איזו פעולה אני יכולה לעשות על מנת שארגיש טוב יותר עכשיו מבלי שהנסיבות החיצוניות השתנו.
המציאות הפנימית והמציאות החיצונית משפיעות ומושפעות אחת מהשנייה. אני מזמינה אתכם לקרוא עוד על ההשפעה של המציאות הפנימית על החיצונית בפוסט מה משפיע על המציאות.
