היא הגיעה אלי טעונה ומבולבלת. דיברה על החברה הכי טובה שלה,
כמה היא מרגישה לא בנוח לידה, לא מספיק טובה. היא יודעת שזה לא בגלל החברה, אבל היא לא מצליחה לשנות את איך שהיא מרגישה.
לאחר 10 דקות עצרתי אותה ושאלתי: "למה את קוראת לה החברה הכי טובה שלך?"
"כי איתה אני מבלה הכי הרבה זמן." ענתה.
"מה זה קשור?'"שאלתי. "איך את מגדירה חברה טובה?"
"חברה טובה היא מישהי שכיף לי לבלות איתה, שאני רוצה לחלוק איתה את מה שעובר עלי, שאני נהנית לעזור לה."
"ועל אילו מן התאורים שלך החברה הכי טובה שלך עונה?"
"רק על התיאור האחרון."
אם כך, שחררי את ההגדרה של "החברה הכי טובה". זה נכון שהיא לא אחראית לאיך שאת מרגישה לידה וזה לא בגללה, אבל בלי ההגדרה הזו את לא חייבת להרגיש טוב בנוכחותה.
ובום... משהו השתחרר.
המוח שלנו אוהב הגדרות. זה עושה לו סדר ונותן לו מסגרת וכיוון. אבל יש לנו גם כל כך הרבה הגדרות שבכלל לא מתאימות לנו ומכניסות אותנו ללופים מיותרים.
איך תדעו שהגדרה לא מתאימה לכם? פשוט מאוד, היא מורידה אתכם.
אמא טובה חייבת להיות...
סוכר זה רע
בשביל להצליח בחיים חייבים תואר ראשון לפחות
בחיים צריך להתפשר
אשה צריכה להיות רכה
גבר צריך להיות קשוח
"טוב", "רע", "צריך", "חייב", זה הכל המצאות של אנשים ולא חוקים אוניברסליים.
מה ההגדרה שאתם מוכנים לשחרר עבור עצמכם?
