"שרק נהיה בריאים ומאושרים" זה מה שכולנו רוצים עבורנו ועבור ילדינו. מה באמת קובע את רמת האושר? ממה מושפע תפקודו של הגוף וחוזקה של המערכת החיסונית? מה קובע ממה נפחד ולמה? איזה כוח מניע אנשים מסוימים להצלחה ואחרים לחיי הישרדות? למה חלק מהאנשים מקיימים יחסי זוגיות תומכים ואוהבים ואחרים מוצאים עצמם בודדים?
תורת הניאו-הומנולוגיה מזהה את מבנה המוח ואת כלל הכוחות הפועלים עליו וגורסת כי הכל נקבע בחלק של המוח הנקרא המוח הדפוסי-רגשי.
זה החלק שבו מוטבע ומופעל המידע הסובייקטיבי של כל אחד מאיתנו. הכוונה למידע שיש לנו על עצמנו והמידע שיש לנו על העולם. לדוגמה: אם אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להצליח או מפחדים מכישלון, אהובים ומושכים או מפחדים מדחייה, והאם העולם מלא סכנות או הזדמנויות, אנשים רעים או חביבים וכן הלאה. דרך מידע זה הטבוע במוחנו אנו רואים ומפרשים את החיים ובהתאם לכך גם חווים אותם. החלק הרגשי מהווה עד 20% מכלל המוח, אך מנהל אותנו ושולט בנו מרבית הזמן בגלל מבנה המוח ובגלל צורת החשיבה שהתפתחה במהלך האבולוציה. המוח הרגשי אחראי על הזרמת כימיקלים והורמונים לגופנו. אלה יוצרים את הרגשות וגם משפיעים על תפקודו הפיזיולוגי של הגוף, לכן נאמר שגוף ונפש קשורים. תורת הניאו-הומנולוגיה מציגה את מנגנון הפעולה של המערכת האנושית הכוללת מוח רגשי, מוח הגיוני, גוף ונפש, ומלמדת כיצד אנו יכולים להפעיל את מוחנו הרגשי בדרך הנכונה המאפשרת לנו הרגשה חיובית יציבה ולא אקראית ובריאות תקינה.
מנגנון הפעולה של המוח הרגשי מה קורה לכם כאשר אתם חושבים על מה שאין לכם? אתם נהיים מוטרדים, מרגישים אי שקט ונעשים עצבניים יותר. למה זה קורה? המוח הרגשי הוא מערכת חשמלית. כדי שהוא יוכל להזרים לגוף כימיקלים והורמונים היוצרים הרגשה טובה הוא צריך כוח חשמלי – אנרגיה. מוח זה פועל על מעגלים חשמליים ולכן מורכב ממינוס – מידע שלילי ומפלוס – מידע חיובי. כאשר אנחנו חושבים שלילי אנחנו מתחילים להניע מעגל חשמלי מנקודת מינוס. כדי לסגור את המעגל עלינו להגיע לפלוס, ואז תהיה לנו אנרגיה ונחווה תחושת סיפוק. אז אנחנו חושבים על כך שאין לנו כסף או אהבה או הערכה, ושולחים את המחשבות שלנו לעולם בחוץ. אם יגיע אלינו סכום כסף, הכרת תודה או משוב חיובי נרגיש טוב, ואם לא יגיע נמשיך להרגיש רע. את התנועה הזו ממינוס פנימי להשגת פלוס מבחוץ אנחנו מקיימים כל הזמן, וכך אנחנו תמיד תלויים בגורמים חיצוניים כדי שתהיה לנו אנרגיה, כדי שנרגיש טוב.
המוח הרגשי שולט בחיינו כי הוא נבנה כך כדי להגן עלינו. לכן קודם כל יש תגובה רגשית. לדוגמה: אנחנו מטיילים בטבע ולפתע שומעים רשרוש בשיחים לידינו. קודם כל אנחנו נחשוב שתיתכן סכנה האורבת לנו. אחרי שנוודא שהרשרוש הוא בגלל חרדון ולא נחש נוכל להירגע. באותה הדרך המוח מגיב כלפי כל גירוי חיצוני. אנחנו קולטים גירוי דרך חמשת החושים ומתרגמים אותו על פי המידע הטבוע במוחנו, ואז גם חווים את הרגש התואם. לדוגמה: גילינו שיש לנו בליטה לא מוסברת בגוף. אם במוחנו יש פחד ממחלות, אנחנו מיד נפחד שאנחנו עומדים למות ונרגיש לחץ וחרדה. אם אנחנו יודעים שאנחנו בריאים אנחנו לא ניבהל. נמשיך לעקוב אחרי הבליטה ונפנה לרופא במידת הצורך, ללא פחד. דוגמה נוספת: התקלקל לנו מכשיר חשמלי בבית. אם יש לנו מידע על פחד מעוני או מידע שאין לנו כסף, אנחנו נרגיש לחץ מעלות התיקון או חלילה מקנייה של מוצר חדש. אנחנו גם נדחה את ההוצאה הכספית ככל שניתן. אם יש לנו ידיעה שהכסף זורם אלינו ומאיתנו כל הזמן אנחנו נתקן את המכשיר ללא לחץ וללא שהיות.
מוחנו מתרגם את המציאות ללא הרף, על בסיס המידע המוטבע בו. אנחנו בכלל לא רואים את המציאות כפי שהיא, אלא דרך נקודת מבט צרה המעוותת לנו את הראייה. אבל אנחנו בטוחים שאנחנו צודקים ורואים הכל במדויק. המוח הדפוסי-רגשי לא ממש מחכה שיבוא גירוי מבחוץ כדי לשלוח אנרגיה. הוא כל הזמן קשוב לסביבה ומפזר את האנרגיה לכל עבר על-ידי המחשבות. לדוגמה: אנחנו כמעט תמיד משווים את עצמנו לאחרים, ואנחנו תמיד יוצאים מופסדים מההשוואה. מדוע? כי תמיד יהיה מישהו עשיר יותר, יפה יותר, חברותי יותר. אז ראינו אצל מישהו אחר אוטו חדש ואנחנו מיד מרגישים לא מוצלחים כי לנו אין. מה עשינו בכך? האם משהו השתנה והאוטו שלנו שודרג? לא. אנחנו רק מרגישים רע יותר לגבי עצמנו. אנחנו לא רואים בכך סימן שאוטו חדש אפשרי גם עבורנו. ראינו מישהו רזה יותר מאיתנו ומיד אנחנו מרגישים שאנחנו נראים רע. האם צורתנו החיצונית השתנתה? לא. רק ההרגשה שלנו לגבי עצמנו. כל אחד מאיתנו משווה את עצמו לאחרים במקומות הרגישים אצלו. הדברים שהוא מרגיש שאין לו ותלוי בהם כדי להרגיש טוב עם עצמו. מי שתלוי במראה החיצוני שלו יבדוק כל הזמן איך אחרים נראים ביחס אליו. מי שתלוי בכסף שיש לו יבדוק את מצבם הכלכלי של אחרים ביחס אליו. ההשוואות אינן מאפשרות לנו לפעול מתוך מלוא הפוטנציאל שלנו כי הן מרוקנות אותנו מכוחנו.
המוח הדפוסי-רגשי גם חושב המון על העתיד. מה יהיה? האם מישהו יודע מה יהיה? על סמך מה אנחנו מפחדים מהעתיד? ברגע שאנחנו ממוקדים במחשבה על דבר שאינו ידוע אנחנו נכנסים לריק וללחץ. כדי למלא את הריק אנחנו בונים תסריטים אפשריים המבוססים על מידע הקיים במוחנו. לדוגמה: אם במוחנו קיים מידע שאין כסף או פחד להישאר ללא כסף אנחנו נפחד לאבד את מקום העבודה, נפחד שהחברה שלנו תפשוט את הרגל או שיפטרו אותנו. אם במוחנו מוטבע מידע שאנחנו לא אהובים אנחנו נפחד שבן הזוג שלנו יבגוד בנו, יעזוב אותנו. נפחד להיות לבד.
ההתנהלות הקבועה של המוח הדפוסי-רגשי להיות במינוס מרבית הזמן משפיעה גם על הבריאות שלנו. הרגשה טובה היא מדד לכך שהוזרמו לגוף כימיקלים והורמונים. הרגשה שלילית, לחץ, חרדה, חוסר סיפוק הן מדד לכך שהגוף לא מקבל אספקה מבוקרת מהמוח. גם עצבים וכעס הם תוצאה של חוסר תקשורת בין המוח לגוף. למוח אין מספיק אנרגיה כי הוא שלח אותה החוצה ואז הוא מודיע לגוף- אין לי מה לתת לך ואין לי יכולת לקיים תקשורת. המוח שולח כימיקלים והורמונים של לחץ כדי לתת התראה ומעביר את הפיקוד למערכת העצבית. ואז אנחנו חווים כעס, עצבים, חרדה. המחלות שנוצרות בגופנו הן תוצאה של אותה דינמיקה שחוזרת על עצמה לאורך זמן. התאים בגוף לא מקבלים הזנה סדירה ונכונה מהמוח והולכים לחפש מקורות אנרגיה אחרים. כך הם פוגעים בתאים אחרים בגוף. מצב נפשי ירוד ומחלות הם תוצאה של רמת אנרגיה נמוכה במוח. למוח אין מספיק אנרגיה על מנת למלא את כל תפקידיו והוא חייב להשתמש באנרגיה שכן יש לו כדי לשמור אותנו בחיים, אפילו אם זה על חשבון בריאותנו הנפשית או הפיזית.
המוח הרגשי הוא מנגנון הפעלה התומך בהישרדות ולא בחיים מספקים ומאושרים. מי שמאפשר למוח הרגשי להיות מנגנון הפעולה הדומיננטי תמיד יהיה תלוי באחרים ובחפצים על מנת להרגיש טוב. אדם הרוצה להחליט על חייו צריך לשנות את החומרה שמנהלת את מוחו, אחרת המידע שינהל אותו הוא זה שהוטבע בו בילדות על ידי הוריו, מוריו וסביבתו.
