לפני כמה שנים, באחת השבתות, הגענו לבקר חברים. הילדה שלהם היתה אז בת שש. אמא שלה ביקשה ממני לעזור לילדה עם חלום רע שהיה לה שבועיים קודם לכן ומפריע לה מאז. הילדה שלה לא היתה מוכנה לספר לה על מה החלום. האמא חשבה שזה בטח בגלל שהחלום קשור אליה, כיוון שזמן קצר לפני כן היא עברה ניתוח.
עליתי עם הילדה לחדר שלה. גם לי היא לא רצתה לספר מה היה בחלום. היא חלמה אותו פעם אחת בלבד, אבל מאז הוא נתקע לה בראש. ביקשתי ממנה שתראי לי איפה בראש הוא נמצא. הנחתי אותה לעצום עיניים ולבנות מנהרה שהפתח שלה יתחיל מסביב למקום בראש, ואז לתת למנהרה להמשיך ולצאת החוצה, דרך החלון עד לשמיים. בקצה השני של המנהרה להניח קופסה מלאה באור לבן, בוהק ומסנוור. לקחת את כל התמונות מהחלום שתקועות בראש, להעביר אותן דרך המנהרה, עד שהן מגיעות לקופסה ונעלמות בתוך האור.
אחרי שכל התמונות מהחלום נעלמו בתוך האור הלבן, שאלתי אותה אם יש לה עוד תמונות, אפילו מחלומות אחרים, שמפריעות לה בתוך הראש. היא בדקה ואמרה שיש כמה מכשפות, אבל בעצם הן נחמדות והיא רוצה לשמור אותן. אמרתי לה למלא גם את המנהרה באור לבן וגם את הראש, ועכשיו על המקום שיש בו אור לבן לשים סיפור אחר לפי בחירתה.
לאחר שסיימנו היא שיתפה אותי בחלום. מסתבר שהחלום עסק בחששות שהיו לה לפני העלייה לכיתה א'. הסיפור שהיא בחרה לשים התבסס על החלום, רק שהיא שינתה בו פרטים והפכה אותו לנעים וכייפי.
כעבור שבועיים יצאנו לנו להיפגש שוב. שאלתי אותה אם החלום חזר להפריע לה והיא אמרה שלא. הוא נעלם לגמרי.
הדמיון הוא כלי מקסים ומצויין, בפרט עם ילדים. הם עובדים איתו בקלות, וכפי שאפשר לראות מהסיפור הזה, אין צורך לדעת מה הבעיה כדי להגיע לפתרון. גם אין דרך מסויימת שהיא טובה יותר מאחרת. אפשר לבנות מנהרה או צינור או פשוט לשלוח את התמונות לשמיים, למחוק אותן באור לבן. הילד עצמו יגיד לכם מה עובד עבורו.
אני חולקת את המידע הזה עם הורים והם מספרים שזה עובד מצויין. כל אחד מוצא את הדמיון שעובד עבורו.
אצל הילדים שלי למשל, המנהרה עבדה מצויין עם הבת שלי. הבן שלי לא הסתדר עם המנהרה, וכך פיתחתי עבורו את הפירמידות.
