על מה המוח שלה נתקע והשאיר אותה לבד?

היא הגיעה אחרי גירושים שהתרחשו ביוזמתה. היא לא היתה שבורת לב וגם לא התגעגעה אליו. היא התערערה משינוי הסטטוס שלה: מאישה נשואה לרווקה פנויה בת 35.

הקשר ביניהם לא היה טוב לה, אבל הוא הגן עליה כיוון שסיפק את האשליה שהיא נורמלית ומתקדמת. כשהיא החליטה להתגרש היא לא ידעה שאובדן האשליה יערער אותה.

היה לה רע ונמאס לה.

היא בהחלט למדה להנות מהחופש שלה. זה לא שבעלה הגביל אותה באיזה שהוא אופן. פשוט, בזמן שהיו יחד תשומת הלב שלה היתה מופנית לכמה הוא לא בסדר, למה היא מפסידה בקשר איתו, למקומות בהם היא רוצה שהוא ישתנה.

אחרי הגירושים היה לה יותר זמן להקדיש לעצמה ולעשות את הדברים שגורמים לה הנאה.

לשים בחזרה את הפוקוס עליה. היא חזרה לצאת עם חברות ולהנות מזה, לרקוד ולבלות.

אבל היו כמה דברים שהיא לא הצליחה לשנות:

בילדותה אמא שלה לימדה אותה שבזוגיות כדאי להיות הצד שאוהב פחות. הזוגיות נתפסה יותר כמערכת יחסים של כוח ופחות של אהבה. מטרתה של הזוגיות היא לספק מסגרת משפחתית. זה משהו שצריך לקרות. לא היתה התייחסות לחלקים הטובים של אהבה, חברות, תמיכה ותקשורת טובה.

זה לכאורה עבד עבורה בפעם הראשונה. היא לא היתה בזוגיות בכלל, עד שלקראת שנות השלושים שלה התחיל איתה בעלה לעתיד. היא לא הראתה התלהבות מיוחדת, אבל הוא התמיד בחיזוריו ובסופו של דבר היא התרצתה. הם התחתנו והמטרה הושגה: היא היתה בזוגיות ואהבה אותו פחות ממה שהוא אהב אותה.

כיוון שהיא לא התייחסה למה שהיא מרגישה ורוצה, היא לא באמת בחרה אותו. היא הסכימה להיות הבחירה שלו. אותה זה השאיר במקום לא מרוצה. אחרי חמש שנים של חוסר שביעות רצון ממנו ומהקשר, היא החליטה שהיא רוצה לסיים אותו. לא היה לה מניע לנסות לשנות, ללכת לטיפול זוגי או לעבוד על התקשורת באופן כלשהוא. כשאין אהבה אין את הבסיס אליו רוצים לחזור.

היא לא שינתה את התפיסה שלה לגבי זוגיות למשהו שיכול להיות חיובי ומרגש. היא רצתה זוגיות, אבל לא בשביל להרגיש אהובה, אלא בשביל להיות בזוגיות ולהקים משפחה. דפוס החשיבה הזה השתלט וקבע את האופן שבו היא התנהלה.

כאישה פנויה בת 35 היא תפסה את עצמה כפתטית ( כי אין לה זוגיות בגילה ), למרות שלרצות זוגיות זה טבעי בכל גיל. היא בעצם רצתה למחזר את מה שקרה בפעם הראשונה ולהכיר מישהו שיתלהב ממנה, רק שהפעם היה לה הרבה יותר מידע שלילי על גברים. היא טענה שכל הגברים הטובים תפוסים וכולם נפסלו על הסף ( אותה תפיסה של זוגיות הושלכה לגבי כולם ולא רק על עצמה. לכן כל מי שפנוי בגיל הזה הוא פתטי).

בנוסף לכל זה, היא המשיכה לעקוב אחרי האקס שלה. היא לא רצתה אותו בחזרה, היא לא הצטערה שנפרדה ממנו ובכל זאת המשיכה לעקוב אחרי מה שהוא עושה, עם מי הוא מבלה, היכן הוא עובד או גר ובכלל על כל צעד ושעל בחייו.

היא לגמרי פעלה ללא כל הגיון או חיבור לעצמה. מתוך מנגנון אוטומטי שמתקבע על מה שהיה לו, למרות שזה לא היה טוב.

שנתיים אחרי שדרכינו נפרדו יצא לנו להיפגש. שאלתי אותה מה שלומה והיא ענתה לי: הוא התחתן ויש לו ילדה.

כשאין הקשבה פנימה אין גם את המצפן הנכון שיכוון אותנו לאן ללכת. המוח משתלט וללב אין מקום.