תפקיד המוח הרגשי הוא לייצר אנרגיה לתפקוד הגוף על מנת שנוכל לשרוד. לשם כך עליו לקלוט מידע המשמש ליצירת תנועה והעברת 'פקודות' לגוף באמצעות ביוכימיה.
המידע הנקלט במוח הרגשי הוא חיובי ושלילי. אלה הם הקטבים הבונים את הגבולות אשר ביניהם נוצרת התנועה.
ילד שלא מקבל הן מידע חיובי והן מידע שלילי (הסבר בהמשך) הבונה את הגבולות, לא יוכל לייצר אנרגיה בכוחות עצמו ויישאר תלוי בסביבה לשם יצירת אנרגיה.
תפקידנו כהורים הוא קודם כל לבנות לילד מערכת שתוכל לתפקד באופן עצמאי ולא לנסות לגדל ילד מושלם שמרגיש טוב כל הזמן.
בני אדם, לעומת כל בעל חיים אחר, מתפתחים לעצמאות בגיל מאוחר הרבה יותר. כל בעלי החיים לומדים בשלב הרבה יותר מוקדם ללכת, להשיג לעצמם מזון, לשמור על עצמם מפני סכנות, להזדווג, להתרבות. הם גם חיים הרבה פחות שנים ומוחם קטן יותר.
מבנה המוח שלנו מאפשר לנו לקלוט כמות אדירה ועצומה של מידע. האדם הוא בעל החיים היחיד שיש לו מודעות. כלומר, הוא בעל החיים היחיד אשר יש לו את הפוטנציאל לתכנת את המוח של עצמו בבוא העת, בבגרותו.
יחד עם היכולת לקלוט כמויות אדירות של מידע מהסביבה, הילד גם תלוי בהוריו זמן רב יותר ומטמיע מהוריו מידע מי הוא, כיצד להגיב, איך להתנהג, איך לתפוס את העולם ועוד. המידע שהילד קולט הוא הרבה מעבר לחמשת החושים. הוא מפנים את האנרגיה, האווירה והמצב הרגשי של הסביבה.
"האבולוציה העניקה למוח שלנו את היכולת להעביר במהירות לזיכרון מספר בלתי יתואר של קובצי נתונים של התנהגויות ואמונות. מחקר מתמשך מרמז כי המפתח להבנת האופן שבו מתקיים הקצב המהיר הזה של הורדת נתונים הוא בפעילות החשמלית התנודתית של המוח, כפי שהיא נמדדת באמצעות EEG .....
חוקרים מציינים כי פעילות EEG בילדים מתאפיינת בנוכחות בולטת של גל מוח מסוים בכל שלב בהתפתחות."
(מתוך הספר: הביולוגיה של האמונה/ ד"ר ברוס ה' ליפטון, עמ' 160).
המוח הרגשי מתפתח ב-2 שלבים: מגיל עובר עד גיל 3 ומגיל 3 עד גיל 12.
מלידה עד גיל 3-
תינוק נולד עם מסד נתונים בסיסי המהווה תבנית היוצרת את נקודת המבט הסובייקטיבית שלו, את הדרך בה הוא יראה את העולם, את המידע אותו הוא יזכור באופן מודע ואת המידע אותו יסנן.
מן הלידה ועד גיל שנתיים מתפקד המוח האנושי בעיקר על גלי דלתא. בתדר נמוך זה המוח קולט כמות נתונים מאסיבית והילד נוטה להיות צייתן יותר וניתן לתכנות.
על מנת שהמוח יתפתח באופן תקין הוא חייב לקבל גירויים מהסביבה. מזון בלבד לא מספיק. תינוק חייב יחס של מגע, דיבור וכן הלאה. הוא חייב מקור אנרגיה חיצוני.
עד גיל 3 הילד קולט בעיקר מידע על עצמו: מי הוא, מה הוא אוהב, לאן הוא שייך. מידע המגדיר אותו. ככל שהוא גדל הוא מפתח את העצמאות שלו. בעוד היכולת הפיזית העצמאית כמו זחילה, הליכה, אכילה וכדומה לרוב מתפתחת בעידוד ההורים, היכולת הרגשית לעיתים נבלמת על ידי הורה שאינו יודע לתת גבולות ואינו יכול לראות את הילד בקושי רגשי ומנסה באופן תמידי למלא את כל רצונותיו של הילד. כך נמנע מהילד הלימוד כיצד להרגע בכוחות עצמו, איך להעסיק את עצמו, להביע את רצונו וללמוד להיות פחות תלוי רגשית במישהו אחר.
המידע על אסור ומותר, נכון ולא נכון, מסוכן ובטוח, כדאי או לא, הוא המידע השלילי הנחוץ על מנת לבנות גבול.
הילד גם קולט מאיתנו מידע שלילי שאין בכוונתנו להעביר, כמו הפחדים והקשיים שלנו, אווירת מתח בתוך המשפחה וכן הלאה. אך כדי שמידע זה לא יהיה זמין עבורו עלינו כהורים לשנות אותו בתוך עצמנו.
מידע חיובי לילד נקלט דרך מחמאות, מגע אוהב, יחסים טובים, אווירה נעימה, נקודת מבט חיובית על הילד.
בגיל 3 נוצרת סגירת מעגל ראשונית של המוח, המאפשרת למוחו של הילד לספק אנרגיה לגוף. כך הוא יוכל להמשיך לשלב הבא של לימוד מול החברה. כיוון שגופם קטן ולא צורך אנרגיה כמו של מבוגר, יש לילדים מלא אנרגיה והם יכולים להיות בתנועה ובפעילות זמן רב.
ילד שלא פיתח יכולת עצמאית מספיקה יתקשה להפנים מידע על התנהלות חברתית וימשיך להתנהל רגשית כמו ילד בן 3 שרואה את עצמו כמרכז העולם.
גם כמבוגרים אין לנו חשק להתראות עם אחרים כאשר אין לנו אנרגיה ואנו עייפים או מדוכדכים, למעט אנשים שלדעתנו ייספקו לנו תמיכה, אהבה, הבנה או בקיצור- אנרגיה. כלומר, לשם קיום אינטראקציה עם הסביבה אנו זקוקים לרמת אנרגיה גבוהה יותר כמכמות האנרגיה לה אנו זקוקים כאשר אנחנו לבד.
השלב הראשון של התפתחות המוח הרגשי נועד לבנות יכולת ליצור אנרגיה לעצמו והוא קריטי להמשך התנהלות תקינה ומתפקדת מול החברה.
למרבית הילדים זה קורה באופן טבעי, להוציא מקרים של בעיה פיזיולוגית או ביולוגית מולדת.
מגיל 3 עד גיל 12-
השלב השני בהתפתחות המוח הוא שלב הלימוד מול העולם.
הילד מתחיל לראות ולקלוט מידע מן הסביבה.
הוא לומד התנהגות חברתית, מתמודד עם גירויים ותגובות מהסביבה, מתחיל לחשוב במושגי זמן: עבר, הווה, עתיד ואוסף נתונים על מקומו ביחס לאחרים.
שלב זה של התפתחות המוח ארוך פי 3 מהשלב הראשון ומצביע על חשיבות החברה והעולם החיצון בחיינו. אלה שנים בהן הילד מתרגל מיומנויות חברתיות, מיומניות של וויסות רגשות ודחיית סיפוקים .
בין גיל שנתיים לגיל שש, הילד מתחיל לשהות יותר ויותר בפעילות EEG בתדר תטא. למי שמכיר את המושג תטא-הילינג יודע שמדובר בטיפול המנסה לתכנת את התת מודע. כלומר תדר התטא, בדומה לתדר הדלתא, מאפשר להוריד נתונים בהיקף עצום ולתכנת את המוח.
חוקרים בתחום התפתחות הילד מצביעים על כך שהתנהגותו של ילד בגיל 6 מנבאת בדיוק של 90% את התנהגותו כמבוגר. נתון זה מתקיים רק בתנאי שאנו ממשיכים לפעול בעיקר מתוך המוח הרגשי, שכבר ספג חלק ניכר מן המידע שמנהל אותו עד גיל שש ולא מתוך המוח ההגיוני שמתפתח כל חיינו.
בגיל 12 המוח עובר תהליך הנקרא גיזום סינפסות. משמעות התהליך היא שמידע זמין הנמצא בשימוש יותר שכיח, 'מקבל' עדיפות ומסלולים מהירים ליצירת תגובה. מידע פחות פעיל 'כאילו' נגזם ונהייה פחות נגיש. המוח הרגשי נסגר לקליטת מידע נוסף, ומרגע זה המוח יתחיל לפעול באופן עצמאי ולהשתמש במידע שיש לו. מכאן אנו מתחילים למחזר חשיבה, ליצור דפוסים ולפעול באוטומט מתוך מידע קבוע לטוב ולרע.
בסביבות גיל 12 מתחילים לראות בספקטרום ה-EEG של הילד תקופות ממושכות של תדר גבוה יותר המוגדר גלי ביתא, המאפיין את מרבית האנשים הבוגרים.
השפעת ההורים
אנחנו כהורים לא אחראים על ה'תבנית' המולדת במוח. תבנית סובייקטיבית הקובעת איזה מידע יופנם יותר בקלות ולאיזה מידע יהיה קשה להיטמע. לכן אנו נתקלים במצבים בהם נראה כי הילד לא קולט או זוכר מידע חיובי שמועבר לו.
במקרים אלה יש לזכור שהוא כן קולט מידע זה, אך מוחו מסנן אותו ומעביר אותו לחלק שבו הוא לא משתמש באופן פעיל. כל עוד הילד בהכרה מוחו יסנן מידע. כאשר הילד ישן ניתן להעביר לו מידע חיובי שלא יעבור סינון. זאת בניגוד למבוגר שמוחו הרגשי כבר סגור לקליטת מידע.
ההורים מהווים את מקורות המידע העיקריים המועברים אל הילדים מרגע לידתם.
הילדים סופגים מאיתנו הכל: את טעמינו באוכל, את המוזיקה שאנחנו אוהבים, את תנועות הגוף שלנו, האינטונציה, את הקשרים שלנו עם המשפחה והחברים, את מה לדעתנו מכעיס ומעליב, את האופן שבו אנו מתנהגים בחברה, את היחס שלנו לעבודה, את מה שאנחנו מרגישים באמת. את כל מה שאנחנו משדרים.
הדרך הטובה ביותר לוודא שלילד יש את הסביבה הטובה ביותר שאנו יכולים להעניק לו היא לשפר את מצבנו הפנימי.
יחד עם זאת, בהחלט ניתן להשפיע באופן מודע וחיובי ומאוד משמעותי על הילד.
יצירת בסיס רגשי חיובי לילד
מגע של אהבה, חיבוקים, נשיקות, ליטוף ועוד.
יצירת מרחב להתפתחות עצמאית. לאפשר לילד לנסות בעצמו לשבת, לזחול, להגיע לחפץ, להיות מתוסכל ולנסות שוב, לאכול לבד וכן הלאה. לתת לו לבטא את הרצון ולא לשאול אותו כל הזמן מה הוא רוצה.
לאפשר לילד לפתור לעצמו בעיות, לחוות מנעד של רגשות ולשקף נקודת מבט של 'אנו סומכים עלייך ומאמינים בך שאתה יכול'.
לתת לו מידע חיובי על עצמו: מחמאות, משובים. אין צורך 'להגזים' בתחום הזה. אם אתם חושבים על הילד באופן חיובי זה בעיקר מה שהוא קולט. להגיד אותם מאפשר קליטה דרך חוש השמיעה. כל דבר המפעיל את חמשת החושים מתיישב טוב יותר בזכרון.
הורים שנותנים מחמאות לילד כי הם מפחדים שלילדם יהיה דימוי עצמי נמוך מעבירים מסר כפול: הם מעבירים לו מידע חיובי במילים ותדר של פחד או חשש בהרגשה. אם אתם חוששים מדימוי עצמי נמוך של הילד זה לרוב קשור אליכם ולא אליו. הבעיה היא אצלכם והחשש הוא שלכם.
במידה והילד הודף מידע חיובי על עצמו ולא מגיב טוב למחמאות אפשר להטמיע לו את המידע במהלך השינה שלו. בזמן השינה 'שומר הסף' של המוח אינו פעיל וניתן לעקוף אותו. הטמעת מידע באופן עקבי ויומיומי במהלך 3 שבועות ייקבע מידע חדש במוחו ויביא לשינויים במציאות.
גיבוי רגשי: הרגשות שלנו הם תגובה. תוצאה של פרשנות. הם עובדה קיימת בשטח. להגיד לילד שמה שהוא מרגיש זה לא נכון או לא בסדר, או שהוא לא אמור להרגיש כך, זו אחת השגיאות הנפוצות שיוצרת מרחק בינו לבין עצמו. יוצרת תחושה שמי שהוא זה לא בסדר, כי הרי הרגשות שלו זה הוא בתפיסתו. יוצרת ריחוק מהוריו, כי הוא לא ירצה לפנות למי שמותח עליו ביקורת ונותן לו הרגשה רעה. לתת גיבוי רגשי זה לקבל את הרגשות שלו כפי שהם. הם קיימים ובהחלט יכולים להשתנות כתוצאה משינוי באופן החשיבה.
פיתוח המוח ההגיוני
המוח ההגיוני מתפתח כל חיינו ויכול לסייע לבניית איזון רגשי.
המוח ההגיוני והמוח הרגשי אינם פועלים במקביל. ילד לא יכול להתרכז אם אינו רגוע, אינו יכול לשנות את החשיבה כאשר הוא נמצא במצב רגשי מסוים. אדם בוגר בקושי יכול לעשות זאת.
המוח ההגיוני יכול לקלוט נתונים בזמן רגיעה. להתחזק מתרגול מדיטציה, או כל פעילות הדורשת ריכוז, כמו פעילות גופנית: טניס, חץ וקשת, אומנויות לחימה ועוד רבות, בנייה בלגו, קוביות, יצירה. הוא יכול ללמוד לווסת רגשות על בסיס מידע הניתן לו.
אנו יכולים לפתח את המוח ההגיוני לטווח הארוך.
ללמד התנהלות מול חברה: המקום בו אנו זורקים הכי הרבה אנרגיה הוא מול אנשים אחרים. כאשר חשוב לנו מה אחרים חושבים עלינו, כשאנחנו תלויים בהתנהגות שלהם כלפינו, כשאנחנו זקוקים למשובים. כל מקרה בו אנו תלויים במישהו אחר על מנת להרגיש טוב הוא מקום שבו אנו מעבירים את הכוח שלנו למישהו אחר. בעולמנו היום, עם קיום רשתות ואפליקציות חברתיות , המשובים של הסביבה תופסים חלק ניכר בחיינו. אדם אשר תלוי בהם לא יכול להשיג יציבות רגשית עצמאית. כדי ליצור עצמאות רגשית עלינו לפתח הקשבה פנימה, למה שאנו באמת חושבים ומרגישים. כאשר אנו מודדים עצמנו ביחס לאחרים ועורכים השוואות אנחנו בעיקר יוצאים מופסדים או בגלל שאנחנו מרגישים פחות טובים מאחרים או בגלל שאנחנו 'מקטינים' מישהו אחר. המדדים שלנו צריכים להשתנות ולהיות רק ביחס לעצמנו. רק אדם יודע אם הוא מתפתח ומשתפר והאם הוא מתקדם.
להסתכל רק על עובדות: כמה פעמים קרה לכם שרצים לכם תסריטים בראש שבינם לבין המציאות אין קשר? כאשר אנחנו נמצאים בחוסר וודאות אנחנו נוטים ל'השלים' מידע מתוך מאגר נתונים מוגבל ולא מדוייק. לדוגמה: הילד שלי הזמין חבר לבוא אליו והחבר לא רוצה לבוא. אנחנו לא יודעים למה הוא לא רוצה לבוא. אולי ההורים שלו לא אוהבים את הילד שלנו, אולי הוא לא אוהב אותו, אולי לילד השני לא מרשים ללכת לחברים, אולי הוא פוחד מהכלב שלנו. יכולות להיות אינספור סיבות. אף אחת מהן לא משנה את העובדה שהחבר לא יבוא. אז במקום לחפור במה שלא ידוע אנו מתמקדים במה שכן ידוע: הילד שלנו רוצה לשחק עם חבר. יש עוד חברים שאפשר להזמין אותם.
להפסיק לתרגם מציאות: רוב הזמן אנחנו מפרשים את המציאות על פי מערכת הסינון הרגשית שלנו. מדוע יש ילדים שנלחצים ממבחנים וציונים וכאלה שלא? ילד שלא מודד את עצמו, או חושב שהציון מעיד עליו משהו או על יכולתו להתפתח בעתיד לא נלחץ. הלחץ הוא תגובה לפרשנות שציונים הם חשובים כי... האמת שמבחן יכול למדוד רק את כמות הידע שהילד הצליח לשלוף ממוחו באותו רגע נתון. זה לא מודד את כישוריו, שכלו או מנבא הצלחה עתידית. להסתכל על עובדות בלבד במקום לראות במשהו בעיה זו צורת חשיבה שנותנת לנו כוח להתמודד עם הבעיה מכיוון אחר.
להתמקד בהווה: לילדים קל מאוד לחיות את הרגע, בייחוד בשנותיהם הראשונות. לדאוג ממה יהיה או לכעוס על מה שהיה זו בעיקר נחלתם של הבוגרים. גם התנהלות זו נובעת מהמוח הרגשי המתכונן להגן עלינו ולמנוע מאיתנו 'סכנות' רגשיות. מומלץ ללמד את הילדים שאנו לא יודעים מה יקרה בעתיד וכדאי להתמקד בהווה.
להסתכל על מה שיש: לכולנו יש דברים שאנחנו 'פחות' בהם. חלקנו פחות מוכשרים בלימודים, חלקנו פחות מוכשרים בתנועה, באמנות, בכסף, בקישורים חברתיים. כאשר אנחנו מתמקדים במה שאנחנו לא אוהבים אצלנו או אצל אחרים, במה שאין לנו חומרי או רגשי, אנחנו מגדילים את המינוס של חשבון הבנק הרגשי שלנו. התמקדות במה שיש לנו, במה שיש בנו ובאחרים נותנת לנו כוח.
חמלה: לסלוח לעצמנו על טעויות ולסלוח לאחרים על טעויות זו תכונה נעלה שמאפשרת לנו להמשיך לנוע, להתקדם, לזרום. לסלוח אינו אומר שאני מסכימה עם התנהגות מסויימת, אלא שאני מבינה שלכולנו לפעמים יש רגעים פחות טובים מכל מיני סיבות ואין צורך להתקבע דווקא עליהם. לפני השינה אני עושה לילדים שלי פרמידות: בדמיון כל אחד בונה סביבו פרמידה ומכניס אליה נוף יפה, מתנות, זכרונות טובים ודברים שאנחנו רוצים שיקרו לנו. אנחנו גם מכניסים לתוך הפרמידה אהבה, שמחה ושלווה ומאחלים לכל תושבי כדה"א שירגישו זאת בליבם. באחת הפעמים הילד שלי שאל אותי אם אנחנו מאחלים את זה גם לגנבים. עניתי לו שכן, כי הרי אם הוא ירגיש יותר טוב יש סיכוי גדול יותר שהוא לא יגנוב. חמלה באה מתוך הבנה שכולנו, כל בני האדם, ראויים לחיים טובים.
