ישבתם פעם בבית קפה לבד והייתם בטוחים שכולם מסביב בוהים בכם? השכן עשה לכם פרצוף במעלית ומאז אתם בטוחים שהוא לא סובל אותכם? חיכיתם להודעה במשך חצי שעה והחלטתם שהצד השני לא מעונין?
במהלך היום אנחנו מתחשבים בדעה של אחרים עלינו ברמה כזאת או אחרת, לפעמים בלי שנשים לב. הערה או תגובה, אפילו סמיילי עצוב או כועס יכול להשפיע על מצב הרוח שלנו.
ההתחשבות בדעה של אחרים היא פעולה שאנחנו רגילים לעשות מהילדות, אבל היא לא תמיד משרתת אותנו כשאנחנו מתבגרים.
זה טבעי
אנחנו לומדים לזהות איזה התנהגות שלנו גורמת להורים שלנו לשמוח או לכעוס עלינו עוד לפני שאנחנו לומדים לדבר, כי אנחנו לומדים את הבעות הפנים שלהם ויודעים שחיוך זה טוב וגבות קפוצות זה כועס.
המוח שלנו לומד מה יגרום להורים שלנו להיות מרוצים, ואנחנו לומדים לרצות. בשלב הזה, בגלל שאנחנו לא עצמאיים ועדיין תלויים בהורים כדי לשרוד, זה מנגנון שמועיל לנו.
כשאנחנו גדלים, מתווספים לנו משפטים כמו "לא צריך לבכות מכל דבר, יחשבו שאתה תינוק" , "מתי תעשה משהו עם עצמך" , "הילדים בגן יצחקו עלייך", "למה את נעלבת מכל מה שאומרים לך?", "אתה לא צריך לכעוס" ואנחנו לומדים איזה התנהגויות שלנו זוכות למשוב חיובי מההורים ומה מוביל לביקורת.
אחרי שלמדנו איך מקבלים פידבק חיובי מההורים, אנחנו משתמשים באותה שיטה כדי לקבל פידבק חיובי מהחברים, בני הזוג, והסביבה בכלל.
כל כך הרבה דורות של אנשים מתנהלים ככה. אפילו נוצרו שיטות מדידה: הבית בכפר עם שני ילדים וכלב, דימויי גוף ויופי שאנחנו מוצפים בהם כל היום - איזה אוטו יגרום לך להרגיש מוצלח, איזה מייק אפ יעשה אותך מהממת.
ברוב המקרים, אנחנו מאמצים את ההגדרות והמדדים האלה אוטומטית מבלי לבדוק אם הן נכונות לנו ומשתמשים בהם כדי למדוד את עצמינו, בלי לעצור רגע ולבדוק אם הם מתאימים לנו ולרצונות שלנו.
המנגנון הזה משרת אותנו כשאנחנו ילדים וצריכים תמיכה מהסביבה המיידית שלנו, אבל מייצר אצלינו תלות בסביבה בחיים הבוגרים - כשאנחנו הופכים עצמאיים מבחינה פיזית ולא תלויים בהורים שידאגו לנו לאוכל, ביטחון ואהבה, אנחנו לא צריכים יותר להיות תלויים באחר ולרצות אותם כדי לזכות בביטחון ואהבה, אלא לפעול לפי הרצונות שלנו ולפתח עצמאות רגשית ולא רק עצמאות פיזית.
אם נמשיך להשתמש במנגנון ששירת אותנו בילדות, נמצא את עצמינו תלויים כל הזמן בפידבק מהסביבה - מה יגידו עלי, כמה לייקים יהיו לי, מה הוא חושב עלי, מה אני צריך לעשות בשביל לשמח את אשתי.
אם לא נעצור את ההתנהלות הזאת, נמצא את עצמינו משקיעים אנרגיה בלמצוא חן, לעשות רושם, בלי לחשוב רגע אם זה גורם לנו להרגיש טוב עם עצמינו או אם זה באמת מה שאנחנו רוצים לעשות. והרבה פעמים גם נמצא את עצמינו מתנהגים בצורה מסוימת כדי שמישהו "יהיה מרוצה" גם אם זה נגד הרצון שלנו. התנהלות כזאת לאורך זמן תייצר אצלינו מתח ולחץ.
בעל הדעה הוא בעל המאה
כשאנחנו מתנהלים לפי קו מנחה של "מה יחשבו עלי", אנחנו בעצם נותנים שליטה על החיים שלנו לכולם חוץ מלעצמינו - אם למשל תגובה לא מפרגנת ברשת או מבט עקום של מישהו ברחוב משפיעה על מצב הרוח שלנו במשך היום או אפילו כמה ימים, אנחנו בעצם נותנים שליטה למישהו אחר על ההרגשה שלנו.
זה נשמע לכם הגיוני שמישהו אחר או הסביבה יקבעו לנו כמה אנחנו שווים, אם אנחנו בסדר או לא ומה אנחנו צריכים להשיג? האם אתם מוכנים שההרגשה שלכם על עצמכם תיקבע ע"י מישהו אחר שהוא לא אתם?
אתם באמת מוכנים שמישהו יקבע לכם במה לעבוד, מה ללבוש ואיפה לגור או מתי תהיו מוצלחים, חכמים או מהממים?
אז מה אתה חושב עלי?
אנחנו לא באמת יודעים מה אחרים חושבים עלינו. גם אם נשאל מישהו מה הוא חושב עלינו ונקבל תשובה, זאת לא באמת הדעה שלו עלינו, אלא מה שהוא בחר להגיד. כדי לדעת את הדעה האמיתית שלו, אנחנו נצטרך גישה ישירה למוח שלו, ועובדתית עוד לא המציאו אפליקציה כזאת.
יותר מזה - אם הייתה לנו גישה, היינו מגלים שרוב המחשבות שלו בכלל לא מתעסקות בנו אלו בעצמו.
במקום לשאול את עצמינו "מה הוא חושב עלי", אנחנו צריכים קודם כל לבדוק מה אנחנו חושבים על עצמינו, ועד כמה אנחנו מוכנים שהדעה שלו תשפיע עלינו ועל מצב הרוח שלנו.
כשאנחנו מושפעים אוטומטית משעה חיצונית בלי לבחון אותה, ברוב המקרים נפעל מתוך הרצון לרצות אחרים על חשבונינו. לאורך זמן, הרצונות המודחקים שלנו ייצרו לחץ נפשי.
כשאנחנו בוחרים להיות מושפעים מדעה של מישהו באופן מודע ולא בצורה אוטומטית, אנחנו פועלים תוך התחשבות בדעות וברצונות של עצמינו.
