אין לנו מושג מה אנשים אחרים חושבים עלינו, אבל לרוב אנחנו מתנהגים כאילו אנחנו יודעים בוודאות מה עובר לאחרים בראש.
מה אנחנו באמת יודעים? אילו מחשבות אנחנו מלבישים על אחרים?
אני זוכרת את הפעם הראשונה שעמדתי להרצות בפני הורים לילדים בגנים של התאומים שלי. בתקופה שקדמה לכך זכורות לי פעמים רבות שבהן הוצאתי אותם מהגן או שפשוט היינו בגינת משחקים והם היו בקריזה או התעלמו כשאמרתי להם שהגיע הזמן ללכת או כל דבר אחר...
למרות שזה קורה למרבית ההורים, עלו לי מחשבות שאמרו שההורים לא ירצו לשמוע את ההרצאה שלי , שאין לי באמת מה להציע.
אני לא יודעת מה הם באמת חשבו אם בכלל הם חשבו עלי, אבל ההרצאה היתה סבבה, הגיעו בערך 15 אנשים שהקשיבו וחלקם ביקשו לשמוע עוד.
אז איך בכל זאת הגעתי למסקנות האלה? הרי ברור מהסיפור שמה שחשבתי שהם חושבים עלי משקף חששות שהיו לי ובכלל לא קשור לאף אחד אחר.
יש לנו מלא מחשבות כאלו:
"הוא לא רוצה אותי"
"הוא חושב שאני מגזימה"
"מה עכשיו היא תפיל עלי?"
"היא לא תימשך אלי"
"הוא לא מתעניין בי"
"הוא חושב שאני יותר מדי מגוננת"
"אם הוא היה רוצה אז הוא היה עושה משהו"
"היא מלאת ביטחון עצמי" או "מתנשאת"
"היא לא אוהבת אותי"
"היא לא מסוגלת בלעדי"
"הוא יחשוב שאני מוותרת בקלות"
ועוד אינסוף
זה קורה לנו כל הזמן. אנחנו לא יודעים מה אחרים חושבים עלינו (לא שזה באמת משנה מה אחרים חושבים), אז אנחנו מפרשים טון דיבור, תנועות גוף, פרצופים, את מה שנאמר, את מה שלא נאמר על פי מערכת שיפוט אישית ומשלימים פערים או פשוט ממציאים משהו כפי שאני עשיתי.
אף אחד מאיתנו לא מחזיק באמת בלעדית. אם אתם חושבים על מישהו אחר שהוא בלתי נסבל, זה עדיין לא אומר שאין אנשים שחושבים אחרת. סביר להניח שיש כאלו שאוהבים אותו. באותה המידה מה שאחרים חושבים עלינו לא קשור אלינו בכלל.
המחשבות שאנחנו מלבישים על אחרים שהם חושבים הם למעשה מחשבות שלנו, שנוצרו מעולם התוכן שלנו. הקשר בינן למחשבות האמיתיות של מישהו אחר הוא מקרי בהחלט.
ההתעסקות במה מישהו אחר חושב היא כניסה אל הלא נודע, ובדרך כלל היא שואבת מאיתנו אנרגיה ומתישה. כאשר מנסים לקבל מידע וודאי (מה הוא חושב) ממקור לא וודאי (המוח שלנו) זה כניסה ללופ שחוזר על עצמו.
מי אנחנו שנקבע לאחרים מה הם חושבים ומרגישים? או מה הם אמורים לחשוב ולהרגיש. זו פעולה יומרנית ולמרות שאין בה שום הגיון או תכלית, והיא גם לרוב לא נותנת לנו אפקט חיובי, אנחנו ממשיכים ליפול לתוך המלכודת הזו.
למה שאחרים חושבים עלינו אין שום משמעות. רק מה שאנחנו חושבים על עצמנו משפיע. המחשבות שלנו משתקפות לנו דרך אחרים, מושלכות על הסביבה ויוצרות אשליה של ביקורת ושיפוטיות מבחוץ, למרות שהכל פנימי.
ברגע שאנחנו מזכירים לעצמנו להתעסק במחשבות שלנו וזהו אנחנו גם מקבלים שליטה על מה שבאמת תחת שליטתנו וגם לא מבזבזים אנרגיה.
זה סה"כ אימון של המוח.
