• נטע פיש

איך הוא שינה את ההשפעה הרגשית של החרם?

עודכן ב: פבר 18


הוא היה בן 11 כשזה קרה. הוא הזמין ילד מהכיתה אליו הביתה לשחק בפוגים. הוא החליט לא להוציא את אוסף הפוגים שלו מהארון. לא יודע למה. תחושה פנימית.

הם שיחקו. אחרי כמה זמן הוא הלך לשירותים. כמה דקות אחרי שחזר, הילד האחר אמר שהוא צריך לחזור לביתו. מיד אחרי שה'חבר' הלך הוא בדק בארון שלו וגילה שכמעט כל אוסף הפוגים שלו נעלם.

למחרת, בבית הספר, הוא ניגש לילד השני ואמר לו : "גנבת את הפוגים שלי".

ואז הכל התחיל. הילד השני צעק, כעס והכחיש. הוא לא הסתפק בזה. הוא החל להפיץ שמועות, לגייס את חברי הכיתה לחרם ואפילו אחד המורים תמך בו.

בכמה ימים התהפך עליו עולמו. הוא מצא את עצמו בלי חברים. אמא שלו התערבה כמובן ואף הצליחה להביא לסילוקו של המורה. אבל הטראומה עשתה את שלה. הוא התכנס בתוך עצמו, החל לבלות לבדו בבית, נמנע מלנסות לחזור אל חבריו. גם בתיכון, כשניסו להתחבר איתו הוא המשיך להימנע.


הוא סחב את זה איתו עד גיל 21. אז הוא גילה שיש עוד חבר'ה כמוהו, שעברו סיפורים דומים. הוא התחיל להרגיש יותר נורמלי. הוא גם פגש שני חברים חדשים, אך תמיד הרגיש קצת מחוץ לעסק.


כאשר הוא סיפר לי את התרחשות העניינים שאלתי אותו למה הוא בכלל הזמין את אותו ילד אליו הביתה? האם הוא מצא חן בעיניו, נראה לו נחמד? האמת שלא. הוא רצה בקרבתו כי אותו ילד היה פופולרי בקרב הבנים. האינטואיציה שלו סימנה לו שוב ושוב: הילד לא מוצא חן בעיניו, הוא לא סמך עליו ולכן לא הוציא את האוסף שלו, הוא גם ידע לבדוק את הארון שלו מיד אחרי. האינטואיציה שלו היתה איתו לאורך כל הדרך.

אבל... הצורך גבר עליה.

אותו אחד שאירגן עליו חרם גם לא בא ממקום של חוזק. הרי מי שגונב מרגיש חסר רציני. לא רק של "אין לי", אלא גם שלא יכול להיות לי. קנאה וצורך שדוחפים אותו לגנוב. הוא גם פחד שהאמת תצא לאור. הוא נכנס למקום חלש כל כך של חוסר אונים ופחד. אין יותר חלש מזה.


ואז הוא סיפר לי שהיה לו ארוע דומה בשנה שעברה. הוא נסע לחופשה עם אותם שני חברים ושניים נוספים הצטרפו אליהם. היתה לו תחושה רעה לגבי השניים הנוספים והוא היסס לגבי החופשה. הוא יצא בסופו של דבר ושם, באחד הערבים, השניים הנוספים צחקו והשפילו אותו כשיצאו לשתות בפאב.


ההבנה שיש לו אינטואיציה טובה שיפרה את תחושת הביטחון שלו. זה נתן לו ידיעה שיש לו כוח ויכולת פנימיים לדעת אילו אנשים טובים עבורו ומאילו אנשים כדאי לו להתרחק. הוא כבר לא צריך להימנע, אלא להקשיב לעצמו ולבטוח בהרגשה שלו.

בכל זאת הפחד מדחייה השתרש. ההרגל להיזהר ולהימנע הפך אוטומטי. הוא המשיך ללמוד כיצד להפסיק לתרגם התנהגות של אחרים לדחייה כלפיו.

בחודש שאחרי הוא שיפר את הקשרים עם הוריו ואחיו וגם פגש מישהי. הוא המשיך לעבוד על תפיסת העולם שלו, מה שאיפשר לקשר איתה להמשיך להתחזק ולא להיפסק בגלל פרשנות שגויה המובילה לתחושת דחייה ולהימנעות.

מוזמנים ליצור קשר:

  • Facebook

כל הזכויות שמורות

לנטע פיש - ניהול תודעה

כתבו לי

שליחה