כמבוגרי אנחנו כמעט אף פעם לא שמים את עצמנו בעדיפות ראשונה. משהו שאמור לבוא באופן כל כך טבעי, כי כך זה גם הכי נכון. הרי רק כאשר יש לנו אנרגיה נוכל לתת לאחרים. ואנרגיה זה הכל: מצב רוח טוב, כסף, בריאות. אם אנחנו נותנים כשאין לנו, אז אנחנו מתרוקנים ותלויים במישהו או משהו חיצוני שימלא אותנו. למשל, אם אתם נותנים כסף למישהו שנזקק לו ואין לכם רזרבות, אתם נהיים תלויים בו שיחזיר. אולי תכעסו עליו ואולי לא, אולי תצטערו על כך שנתתם. מה שבטוח, נתתם ממאגר שלא קיים באמת.
אז למה כל כך הרבה אנשים נוהגים כך? כי מילדות מלמדים אותנו להתחשב באחרים, רק לא מלמדים איך לעשות זאת. והאחרים נהיים חשובים יותר מעצמנו.
אז הנה הסיפור: זה היה ביום כיפור. הבן שלי, כמעט בן 10, רצה לנסוע על האופניים לחבר שלו, שגר בשכונה אחרת. מצוין, אמרתי לו, אבא ילווה אותך. והם יצאו להם שמחים ומאושרים. (לפחות אחד מהם). לא עברו חמש דקות והם היו חזרה בבית, כשלבן שלי דמעות בעיניים. מסתבר שהם התחילו בנסיעה כשחבר אחר שלו, שגר לידינו, התקשר אליו. הוא חיכה לו שיסעו ביחד. הבן שלי רצה לנסוע לבד. אבל אבא שלו (בן זוגי היקר) אמר לו שזה לא יפה. כל החשק יצא לו. הוא כבר לא רצה לנסוע יותר לשום מקום, אז הם חזרו הביתה.
אני אמרתי לבן שלי שאני חושבת שהוא יכול לנסוע לאן שבא לו ולעשות מה שטוב לו. הסברתי לו שהוא לא אמור לעשות פעולות על חשבון עצמו. שייתחשב קודם במה שהוא עצמו מרגיש. והנה הסימן שהוא לא מקשיב לעצמו-עכשיו הוא לא נוסע בכלל, מרגיש רע, ובכל מקרה לא נמצא עם אף אחד. אבל כבר היה לו כל כך לא נעים מהחבר השני.
פניתי לבן זוגי ושאלתי - מה לא בסדר בזה שהוא רוצה לנסוע לבד לחבר אחר. זאת זכותו. הוא הסביר לי ש"זה לא נעים. לחבר השני לא יהיה עם מי לנסוע". ואם המצב היה הפוך? אז עניתי לו: " אם אתה היית אבא של החבר השני, היית רוצה שמישהו יחשוב שהבן שלך מסכן, שאין לו חברים, שהוא לא יכול להסתדר? " . ואז נפל לו האסימון, כי האמת שהוא לא רוצה שיחשבו כך על הבן שלו וגם לא רוצה לחשוב כך על מישהו אחר.
הם יצאו שוב לדרך והכל נגמר לטובה.
ביום כיפור שנה לאחר מכן הוא כבר נסע לבד לאותו חבר בשכונה האחרת. ועד היום כל הבנים מסתדרים וחברים אחד של השני, מתוך בחירה מוחלטת שלהם.
והנה עוד סיפור קטן: אותו ילד שלי מתאמן בג'ו-ג'יטסו. הוא באמת ילד מתוק שלא נעים לו לפגוע באחרים. הוא נרשם לתחרות וכמובן מאוד רצה לזכות במקום הראשון, אך בגלל שהוא פוחד להכאיב הוא לא משתמש בכל מה שיש לו. אז אבא שלו הסביר לו שבתחרות הוא צריך להיות מרוכז בעצמו וברצון שלו לנצח, ולא לחשוב על היריב.
זה הוא בתמונה, אחרי הזכייה במדליית הזהב, עם אחותו התאומה ואחיו הקטן יותר.
