היא הייתה הבייביסיטר של הבן שלי כשהיה פעוט. סטודנטית מקסימה למשפטים. לקראת סיום הלימודים היא חיפשה מקום להתמחות בו. היא התייעצה איתי מה לעשות כי למרות שהציונים שלה גבוהים, היא ממש לא טובה בקטע של הראיונות ולכל משרת מתמחה מגיעים מלא מועמדים.
שאלתי אותה במה היא רוצה להתמחות והיא ענתה שבפלילים נוער. למה דווקא התחום הזה? האם כדי לתת עוד הזדמנות או כדי לקטוע התנהגות פלילית בתחילתה? היא ענתה שהיא מעוניינת לתת עזרה והזדמנות לנוער. אם כך, אמרתי לה, זה כל מה שאת צריכה להביא לשולחן. את הגישה שלך, את האני מאמין שלך ואת מה שמניע אותך. אם המשרד שמראיין אותך הוא בעל אותה גישה הם יתחברו אלייך, ואם לא- גם ככה עדיף לך לא לעבוד שם. אין צורך לנסות להרשים. גם אלו שמחפשים מתמחים מעוניינים באדם שיש לו ערכים דומים לשלהם.
הפלא ופלא. היא התקבלה לשלושת המשרדים אליהם ניגשה לראיון. נותר לה רק לבחור...
לא תמיד הסיפורים הם כאלו משובבי נפש, אז אני רוצה לחלוק אתכם את אחד מהסיפורים שלי: יש לי בן ובת תאומים. כשהבת החליטה שהגיעה זמנה להיגמל מחיתולים, צירפנו גם את אחיה התאום לתהליך. תכלס, זו הייתה החלטה שנבעה מהחשש שהוא ירגיש רע שהיא יותר מתקדמת ממנו, מה שכמובן השליך על המציאות, כי הוא פשוט לא היה בשל לתהליך. נכנסנו לתקופה שבה הוא היה עושה במכנסיים ולא הסכמנו על הדרך לפתרון. אני חשבתי שצריך להניח לו ולא לעשות מזה עניין ואלון חשב שצריך לתת לו לשבת בצד כל פעם שזה קורה עד שהוא יבין.
אני ממש ממש לא הסכמתי עם אלון. זה ממש הרגיש לי שזה עושה עוול לילד. "למזלי", בעיקר אני הייתי עם הילדים, אז פעלתי לפי הדרך שלי. אבל... היא לא עבדה. הגיע הרגע שבו היינו אמורים לנסות את הדרך של אלון. עד היום אני זוכרת את אותו הערב, שבו קלטתי ששוב זה קורה, ושמתי לב שאני מגיבה בפחד. רק אז קלטתי שאני מפחדת מהתגובה של אלון כלפי הילדים או כלפי. והגעתי להחלטה שאני לא מתכוונת לנהל את חיי מתוך פחד, יצאתי מחדר הילדים ואמרתי לאלון את ההבנה שלי ואת המסקנה שלי שאני לא יכולה לעשות זאת. הוא יעשה את מה שהוא חושב, אבל אני לא מצטרפת. הלכתי לישון.
לא זכור לי שהרגשתי טוב במיוחד, אבל כן הוקל לי שאני לא מכריחה את עצמי ללכת בניגוד למה שאני מאמינה בו. ההפתעה הגדולה הגיעה אחר כך: מאותו לילה הבן שלי נגמל לחלוטין ואני הייתי בשוק לגלות כמה חזקה ההשפעה של מה שאני משדרת על הילדים שלי. הפחד והלחץ שלי הפעילו אצל הבן שלי פחד ולחץ שגרמו לו לעשות במכנסיים.
זה לא שהדרך שלי בהכרח יותר נכונה משל מישהו אחר. היא יותר נכונה בשבילי. אני מזהה אותה לפי התגובה הרגשית שלי. התגובה הרגשית משקפת את התדר שאנחנו משדרים, המשפיע על הסביבה.
ועוד דוגמה אחת אחרונה: בשנתיים האחרונות החלטתי שאני רוצה להגיע ליותר אנשים, להשפיע לטובה ולהגדיל את העסק. כתוצאה מכך הצטרפתי לקבוצת "השליחות" המיועדת לעסקים והתחלתי להיחשף וללמוד מידע שקשור בעיקר לשיווק.
עוד לפני שהצטרפתי ידעתי כבר מה אני לא רוצה: לא רוצה להפציץ אנשים עם כמויות אדירות של מיילים, לא רוצה להיראות כמו כולם, לא רוצה לחלק מתנות חסרות ערך רק כדי שתהייה לי רשימת תפוצה גדולה, לא רוצה לפרסם כל יום בפייסבוק, לא רוצה להתאמץ.
נפגשתי עם כל מיני "מומחים". חלקם אמרו לי שאני צריכה למתג את עצמי כמומחית, אבל אני לא יודעת להגיד אם אני מומחית או מי באמת מסמיך מומחים בתחום התודעה ולא בא לי לעשות הצגות שאני תמיד 'מלאת אנרגיה'. האמת היא שאני מומחית מספר 1 למה שקורה במוח שלי. מעבר לכך, אני יודעת כמה דברים וממשיכה ללמוד עוד. אני גם לא בהיי כל הזמן. מרבית הזמן אני פשוט רגועה, שזה הרבה יותר טוב מלחיות בתוקפנות, קינאה וחרדה שהיו דומיננטיים בעבר.
אמרו לי שאני צריכה להתמקד בתחום מסוים ולהגדיר קהל יעד. שוב, לא בא לי להתמקד בזוגיות או חרדות או בעיות ספציפיות כי אני יודעת שהכל נובע מחוסר אנרגיה במוח ולא משנה מה הטריגר שמוביל אדם ללמוד מידע חדש, המטרה שלי היא ללמד אותו לחיות בעצמאות רגשית ואנרגטית ולשפר את כל תחומי החיים.
אמרו לי שאנשים צריכים שיעוררו אותם לשים לב לבעיות, או שאנשים אוהבים שאומרים להם מה לעשות. אבל אני לא אוהבת להציף בעיות לאחרים. זו לא דרך שמרגישה לי נעימה. אני גם לא מוכנה להגיד לאנשים מה לעשות כי אני יודעת בוודאות שהם יכולים למצוא פיתרון טוב יותר משלי לגבי עצמם.
אמרו לי שאני צריכה להתלבש כמו אשת עסקים, לפתוח אינסטגרם, להצליח להסביר את מה שאני עושה בדקה, לייצר סרטוני וידאו ועוד מלא עצות. אז אמרו. אבל אני לא כזאת שקמה עם שחר ומפרסמת מלא פוסטים ומתעסקת בלמתג את עצמי כאשת עסקים מוצלחת, מלאת אנרגיה. רק המחשבה על זה מתישה אותי.
למדתי גם דברים שכן מסתדרים לי, אבל את התפיסה שלי לגבי אנשים, מה אני יכולה לתת להם ואיך אני רוצה להתייחס אליהם לא שיניתי בכלל. רק הבנתי אותה טוב יותר ובחרתי להקשיב לה. עם הזמן נהייה לי ברור יותר ויותר מה אני רוצה לעשות ואיך, בעיקר בגלל שנהייתי ממש טובה בלסנן את מה שלא מתאים לי. עם הזמן הנקודות מתחברות והדרך נהיית בהירה וברורה יותר.
כשאנחנו לא ממהרים לעשות פעולות רק כדי להגיע לתוצאות בשטח, אנחנו מונעים מעצמנו התעסקות מיותרת ומאפשרים לאני האמיתי שלנו להתגלות בפנינו ואז בפני השאר. המציאות שאנחנו רוצים נוצרת מאליה, בהתאמה למי שאנחנו מרשים לעצמנו להיות.
