זוגיות מפרה ותומכת המבוססת על אהבה היא משאלתם של מרבית האנשים. אז למה זה כל כך מסובך? מה גורם לשינוי מהתחלה נפלאה של התאהבות למערכת יחסים שיש בה כעסים, סודות והתחשבנויות?
במערכת יחסים אנשים "חותמים" ביניהם על חוזה לא כתוב: “את/ה תיתן/י לי אהבה, ביטחון, הערכה, תמיכה, תגרום/י לי להרגיש טוב עם עצמי, ואני אתן בתמורה". ואז המוח מתחיל לבדוק האם החוזה מתקיים.
זה מתחיל כמעט מיד. אנחנו מעבירים את כל הפוקוס שלנו לבן הזוג – מה הוא מרגיש? מה הוא חושב? איך היא תגיב? היא אוהבת אותי?
אנחנו מתעסקים ברגשות, מחשבות ותגובות של מישהו אחר כדי לדעת אם אנחנו נקבל או לא נקבל את מה שאנחנו רוצים: אהבה, תמיכה, אישור.
אנחנו צריכים שמישהו אחר יחשוב עלינו חיובי במקום לעשות את זה ישירות בעצמנו, שיתנהג בצורה מסויימת כדי לגרום לנו להרגיש טוב. כשהתנאים והצרכים שלנו לא מסופקים אנחנו מנסים לשנות את מי שאמור לספק אותנו, במקום לשנות את התנאים או במקום לספק לעצמנו את ההרגשה שאנחנו רוצים.
הסיבות העיקריות לשיבושים בזוגיות:
ברגע שאנחנו מונעים מתוך פחד או חשש שלא נקבל את מה שאנחנו רוצים, זה משפיע על החשיבה שלנו בכמה דרכים:
פרשנות של המציאות
ההרגשה שלנו היא תוצאה של הערכת מצב שאנחנו עושים. אם המצב נראה חיובי אז ההרגשה טובה. כדי לדעת מה מצבנו- אם אנחנו בטוחים או לא, אנחנו מודדים כל דבר לפי טוב או רע- אם זה מאיים עלי או לא.
אנחנו מפרשים מצבים והתנהגויות של אחרים לפי מה שידוע לנו מנסיון קודם שלנו,של ההורים שלנו או של מישהו אחר ולא לפי עובדות. לדוגמה:
אם היא קונה בלי חשבון זה בגלל שהיא חושבת שאני צריך לשלם על הכל (ולא בגלל שהיא לא מודעת למצבה הכלכלי)
אם הוא שכח להביא לי פרחים בתאריך מסוים סימן שאני לא חשובה לו מספיק (ולא בגלל שהוא לחוץ כרגע)
אם היא מדברת עם גבר אחר סימן שהיא רוצה לשכב איתו
אם הוא לא ענה לשיחת טלפון בזמן שהוא לידי הוא בטוח מסתיר משהו
אם היא הרימה גבה זה כי היא חושבת שאני לא בסדר
אם הוא לא מדבר איתי זה בגלל שהוא כועס עלי
אחרי שפירשנו את המצב והגענו למסקנה כלשהי, אנחנו כבר מגיבים בהתאם- נעלבים, כועסים, מתרחקים. אנחנו כל כך עסוקים בסרט שלנו, עד שאנחנו מפספסים את נקודת המבט של השני.
הפרשנויות שלנו יוצרות מלא בלגן וקצרים בתקשורת. למרות שאנחנו בטוחים בצדקתנו אנחנו בעיקר מנחשים.
ספירת הפסדים
למוח שלנו יש נטייה להיתפס לשלילי, כי מבחינתו זו הבעיה שצריך לתקן.
הוא לא מתעכב על החיובי כי זה לא תפקידו.
איך הוא מחליט אם יש בעיה? הוא מודד אם הפסדנו או הרווחנו.
כמו בנושא הפרשנות, גם המדידות שהמוח עושה אינן מבוססות על עובדות.
למשל, אם מישהו חושב שהוא יוצא מופסד כי בת הזוג שלו אוהבת לחיות ברמה גבוהה, זה בגלל שהוא לא סומך על עצמו שהוא יכול להרוויח מספיק או בגלל שהוא לא סומך עליה שהיא יכולה.
אם מישהי חושבת שהיא מפסידה כי בן הזוג שלה לא מגן עליה מפני אמא שלו, זה בגלל שהיא לא יודעת לשים גבולות בעצמה.
אנחנו סופרים מה אנחנו מפסידים בגללו או בגללה: הוצאות כספיות, עבודות בית, חוסר פרגון, התנהגות מבישה ועוד. זה לגמרי מנוגד לסיבה בגללה רצינו זוגיות. ככל שאנחנו מתמקדים בספירת הפסדים אנחנו גם ממעיטים בספירת הרווחים מהזוגיות.
הפניית אצבע מאשימה
פעם סיפרה לי מטופלת שהיא מגיעה הביתה מוקדם יותר מבן זוגה. רואה את הכלים בכיור – מתעצבנת ושוטפת אותם, רואה את ערימות הכביסה – מתרגזת ושמה מכונה, מסדרת ומבשלת, וכשהוא מגיע הביתה היא מגישה לו צלחת ובפנים חושבת "שתיחנק".
האמת היא שהיא בחרה לשטוף כלים, לעשות כביסה, לסדר ולבשל. הוא בכלל לא היה בבית. התפיסות שלה שהבית חייב להיות מסודר, ושבת זוג טובה צריכה לבשל הן אלו שהניעו אותה לפעולות שביצעה ולא הוא.
להאשים מישהו אחר אולי עוזר לשחרר קיטור, אבל זה לא באמת עוזר לכם לפתור את הבעיה.
ברור שאחרים משפיעים עלינו, אבל אף אחד לא יכול לקחת אחריות על איך נגיב ומה נרגיש, בטח לא 24/7.
להאשים מישהו אחר לא מוביל אתכם לפתרון שתלוי בכם.
איך טיפול עצמי יכול להביא לשינויים בזוגיות?
תחשבו על זה הפוך:
אם בן הזוג שלכם היה מתחיל להתמקד במה שהוא אוהב אצלכם, במה שהוא אוהב בחיים שלו, במה שהוא אוהב אצלו- איך זה היה משפיע עליכם? האם האווירה בבית הייתה משתנה?
מה היה קורה אם במקום לעשות פרצוף או לשתוק הוא היה אומר מה מציק לו? מה היה קורה אם במקום לצעוק הוא היה מקשיב לכם?
איך הייתם מרגישים אם הוא היה יותר בטוב עם עצמו?
כשאנחנו מרגישים טוב עם עצמנו זה משליך גם על הסביבה, בוודאי על הקרובה.
תתחילו להתמקד בחיובי בעצמכם, בבן הזוג, במה שאתם מרוויחים מהזוגיות.
כשאתם נפגעים מבן הזוג תבחנו את הפרשנות שלכם למציאות ותנסו לראות את הסיטואציה מהעיניים שלו.
כשאתם מאשימים אותו בקושי שלכם, תבדקו על מה אתם לא לוקחים אחריות בעצמכם.
