למה זכרונות שליליים מייצרים לחץ ואיך אפשר לשנות את זה
נועה, בת 15, לא סבלה מבעיות חברתיות - היו לה הרבה חברים בשכונה ובבית הספר והמורים ציינו שהיא מפתחת קשרים חברתיים בקלות. לפני שנה, המשפחה של נועה עברה דירה והיא הכירה שתי בנות בבית ספר שהפכו לחברות שלה.
אחרי כמה חודשים משהו השתבש ושתי הבנות ניתקו אתה קשר וגרמו לילדים נוספים להתרחק ממנה. המצב הזה טילטל את נועה רגשית - היא לא הצליחה להתרכז בלימודים, נסעה לבית ספר כל בוקר בחוסר חשק וחששות לגבי מה יקרה שם היום מבחינה חברתית והתסגרה בחדר שלה. בסופו של דבר, נועה ביקשה לעבור לבית ספר אחר.
הפעם נועה לא הצליחה ליצור קשרים בבית הספר החדש - היא רוב הזמן נותרה בצד, התמקדה בלבחון את בני ובנות הכתה והיססה לתקשר גם כשמישהו מהם פנה אליה.
הישרדות ריגשית ומיון זכרונות
התפקיד המרכזי של המוח הרגשי שלנו (האמיגדלה) הוא להגן עלינו מפני סכנות. המנגנון ההישרדותי הזה שהתפתח אצלינו במשך אלפי שנים שומר על הבטחון שלנו ע"י איסוף זכרונות של חוויות פיזיות או רגשיות כדי שנוכל להתמודד אתן בעתיד אם יקרו שוב. הוא מופעל כשאנחנו חווים חוויות שליליות או חיוביות, אבל בגלל האופי ההישרדותי שלו, החוויות השליליות מקבלות עדיפות.
למשל - אם רדף אחרינו נמר, במוח שלנו ייצרב זיכרון של החוויה הזאת כדי שיהיה לנו לפחות פתרון אחד לפעם הבאה שניתקל בו.
עוצמת הזיכרון שיישמר תלויה בעוצמת החוויה שלנו - אם הנמר היה ארוע מכונן מבחינתנו (אחרי הכול, נשארנו בחיים לספר על זה), אנחנו נזכור לא רק מה קרה, אלא יישמר זיכרון של ההרגשה שלנו, כולל תחושות הגוף - הדופק המואץ והשרירים המתוחים שלנו כשברחנו מהנמר או איך הרגשנו פחד שהתחלף בשמחה כשהצלחנו לברוח.
אם החוויה היתה עוצמתית מבחינתנו, המוח הריגשי לא רק ימיין את הזיכרון מהארוע, אלא גם ינסה לבנות תסריטי התמודדות לפעם הבאה שנצטרך להתמודד עם חוויה דומה, וכך אנחנו מוצאים את עצמינו חושבים על אותו ארוע וחווים אותו ריגשית שוב ושוב, עד שהוא מייצר לנו לחץ נפשי מתמשך.
אותו מנגנון מופעל גם כשאנחנו חווים איום רגשי, כמו במקרה של נועה שחוותה דחייה חברתית משתי החברות שלה - התגובה הרגשית שלה היתה חזקה ובהתאם, המוח הריגשי התייחס לחוויה כאל ארוע שצריך להתגונן ממנו בעתיד כדי לא להיפגע שוב והזיכרון של הארוע השלילי הזה היה יותר חזק ודומיננטי מהזכרונות החיוביים מ-14 השנים שבהן לא היתה לה בעיה חברתית, אפילו ההיפך.
מבחינתה הפתרון למצב היה לעבור לבית ספר אחר, אבל היא עדיין הושפעה מהדחייה שחוותה גם כשהגיעה לכתה החדשה - היא בחנה את הבנות כדי לנסות להבין מי תתנהג אליה כמו החברות הקודמות שלה, חשדה בכל מי שכן ניסה לפנות אליה, ועדיין לא הצליחה להתרכז בלימודים.
רענון זכרון חיובי
המוח הריגשי מתעדף את הזכרונות השליליים על פני החיוביים כמנגנון הישרדות שמופעל בצורה לא מודעת - אם ברחתי מנמר, הדופק שלי יעלה בכל פעם שאראה תמונה של נמר.
זה לא אומר שאנחנו שוכחים את החוויות החיוביות, זה אומר שקודם כל ניזכר בחוויות השליליות.
בנוסף למוח הרגשי, יש לנו במוח רשת מידע שיוצרת קשרים בין כל הזכרונות שלנו. הרשת הזאת משתנה כל הזמן, כלומר מייצרת קשרים חדשים בין מידע שאנחנו זוכרים ולומדים ומתגמשת כל הזמן בהתאם לשינויים שלנו בחיים.
המשמעות היא שאנחנו לא חייבים לפחד מתמונה של נמר או שארוע דחייה חברתית יגרום לנו לאבד את היכולת ליצור קשרים חברתיים חדשים - יש לנו דרך לאזן את ההשפעה של הזיכרון או החוויה השלילית ע"י התמקדות בזכרונות חיוביים ועובדות שקשורות לחוויה דומה.
בפגישת המיקוד שלי עם נועה, הסברתי לה על המנגנון האוטומטי של המוח הריגשי ואיך הוא גורם לה להתגונן מדחייה החברתית בבית הספר החדש. עצם ההבנה הזאת הרגיעה אותה, כי היא הבינה שהדחייה לא חייבת לחזור על עצמה.
בנוסף, ביקשתי ממנה להכין רשימה של חוויות חיוביות עם חברות אחרות משנים קודמות ולקרוא אותה בכל פעם שהיא חווה לחץ בגלל מחשבות שליליות על הדחייה.
הידיעה שלא כל קשר עם חברות חדשות חייב להיגמר בדחייה ורענון הזכרונות החיוביים של נועה הורידו את רמת הלחץ שלה והיא יכלה לאפשר לעצמה להוריד את חומות ההגנה שיצרה. הביטחון העצמי שלה עלה, מצב הרוח בדרך לבית ספר השתפר ותוך שבועיים היא התחברה לקבוצת בנות ובילתה איתן גם אחרי שעות הלימודים.
סדר במגירות
כשצפים לנו זכרונות ומחשבות על ארועים שליליים, קודם כל חשוב להבין שזה לא משקף את המציאות, אלא שהזכרון הזה פשוט יותר דומיננטי מזכרונות חיוביים על אותה חוויה.
עצם ההבנה שלא כל חוויה דומה תביא לאותה תוצאה יוצרת חיווט חדש ברשת המידע שלנו - אם נזכיר לעצמינו שלא כל תמונה של נמרים תתקיף אותנו, לאורך זמן נוכל אפילו להינות מסרט טבע עליהם בנטפליקס.
כדי לשנות את שליטתו של המוח הריגשי על הפעולות וההחלטות שלנו, אנחנו צריכים לזהות את המחשבות השליליות ולאזן אותן בעובדות וזכרונות חיוביים כדי שנוכל לקבל תמונה רחבה ומאוזנת יותר שלא מבוססת רק על זכרונות שליליים.
המוח שלנו ממשיך להתגמש כל הזמן - אנחנו יכולים לזהות ולשנות דפוס חשיבה שלילי בגלל זכרון בכל גיל.
עם הזמן נצברים אצלינו עוד זכרונות וחוויות שליליות, שאם לא נאזן אותן, הם ימשיכו לייצר לנו לחץ.
איזון הזכרונות מאפשר לנו חופש פעולה מתוך מקום חיובי ולא מתוך פחד והתגוננות וקבלת החלטות ממקום מאוזן והגיוני במקום התנהלות אימפולסיבית.
Comments