מה לעשות עם הרגשה רעה מתמשכת?

הרגשה היא תוצאה. היא משהו ממשי שכבר קיים. היא הרבה פעמים זמנית, אבל לפעמים אנחנו חווים הרגשה רעה שנמשכת לאורך זמן. אז מה אפשר לעשות איתה?

קודם כל עלינו לקבל את העובדה שהיא קיימת. לנסות לברוח ממנה זו פעולה שלרוב נגמרת בנסיון ולא בהצלחה. זה כמו לשים אותה בתיק גב ולרוץ קדימה כמה שיותר מהר, בתקווה שמהירות התנועה תגרום לרצועות התיק להיקרע והוא ינשור מעצמו. הבעיה שקשה לרוץ מהר כשיש תיק עם משקל על הגב...

נכון, כשאנחנו בתנועה אנחנו לא תמיד מרגישים את משקל התיק, כי הפוקוס שלנו הוא קדימה, על הדרך, על המכשולים שעלולים לצוץ או על קיצורים שאפשר לבצע. נכון גם שאם נעצור לפתע נרגיש את המשקל שאנחנו סוחבים עלינו וזה לא ממש נעים. לפעמים אנחנו ממשיכים לנוע מכוח האנרציה ולפעמים משהו מכריח אותנו לעצור ולפעמים אנחנו יכולים לבחור לעצור, על מנת שנוכל להפחית את המשקל.

רק אחרי שאנחנו עוצרים אנחנו יכולים לדעת כמה כבד המשקל של ההרגשה הרעה. לפעמים הוא כל כך כבד שזה מכריע אותנו מרוב כאב ואין לנו אפשרות אחרת חוץ מלהיכנע, לבכות ולבכות ולבכות.

לפעמים אנחנו נגלה שההרגשה מכבידה עלינו, אבל לא משתלטת לגמרי. לא תמיד חייבים לעשות משהו בנידון. לפעמים אפשר רק להיות מודעים אליה ולתת לה מקום. לא לנסות לעשות משהו שדורש מאיתנו יותר כוח ממה שיש כרגע. להבין שברגע זה מתאים לנו להתכרבל במיטה מול סרט עם נשנושים, או לרבוץ עם הכלב. לעשות את המינימום ההכרחי.

לפעמים יהיה לנו מספיק כוח לחקור ולגלות מה באמת הגורם לאותה הרגשה. הוא תמיד קשור לאיך שאנחנו מפרשים את המציאות ואת החלק הזה בהחלט ניתן לשנות. זה תלוי בנו.

סער (שם בדוי כמובן) הגיע אליי חנוק לגמרי. הוא היה מודע לחלוטין למחשבות של השנאה העצמית שהשתלטו עליו וניסה בכל דרך אפשרית לצאת מזה. הוא קיווה לפגוש מישהי שתדליק אותו ותסיח את דעתו או למצוא דרך להכניס כסף .אבל סער כבר היה במקום שלא איפשר לו לברוח, אפילו לא לקצת, כי ההרגשה השתלטה. הוא כבר הכיר חלק מהמידע שאני מלמדת וידע שמהמקום הזה שום פעולה לא ממש תביא לתוצאה שהוא רוצה.

הסברתי לו שבמצב כזה אני ממליצה לו להיכנע להרגשה הרעה. שאם הוא ייתן לה ביטוי אז היא תוכל גם לצאת וללכת. היא לא תישאר כלואה בפנים. הוא אפילו חשב שאני כועסת עליו, כי היה לי חשוב להדגיש את הנקודה. רציתי שיבין שהמאבק שלו בהרגשה הרעה מייצר בדיוק את האפקט ההפוך. האמת, בסיום הפגישה לא ידעתי אם הוא הבין או לא.

אחרי חודש וחצי התעניינתי מה שלומו. הוא כתב: "אני בסדר גמור. בסדר גמור אפילו... מרגיש שמתחילה תקופה טובה יותר." סער עצר ושחרר מטען מהתיק. עכשיו הרבה יותר קל לנשום, לנוע, להרגיש טוב.

הרגשה רעה היא לא גזירת גורל ולא עונש. היא תוצאה. פשוט בשביל לגלות את הגורם לתוצאה צריך נקודת מבט אחרת. לא כזו שמצדיקה את ההרגשה הרעה וגם לא כזאת ששופטת אותה.

לפעמים גם צריך מישהו אחר שכבר יודע להסתכל על המצב מנקודת מבט אחרת ויכול ללמד אותנו. זו המשמעות של "טיפול" בניאו-הומנולוגיה: ללמד את האדם להרחיב את התפיסה, לשנות נקודת מבט, להבין את המערכת שלו. כשילמד ויבין הוא יעשה זאת בעצמו.

אני נעזרתי רבות באחרים ועדיין נעזרת מדי פעם. תודה מכל הלב שזכיתי לקבל עזרה ותודה שהיא עדיין קיימת כשאני צריכה. ותודה רבה שגם אני יכולה לעזור לאחרים.