איך עזרתי לבת שלי לא לוותר בגלל קושי

בתחילת כיתה ג' בבית הספר של בתי מציעים לכל התלמידים להצטרף לחוג מפוחיות בעלות סמלית.

אני חשבתי שזו הזדמנות נהדרת. אם יש משהו שלעולם לא אוכל ללמד אותה זה לנגן או לקרוא תווים. היא התחילה פעמיים בשבוע ומאוד נהנתה עד ש...

יום אחד היא חזרה הביתה נסערת ואמרה : "אמא, אני רוצה שתוציאי אותי מהמפוחיות". אני הייתי בהכנות של ארוחת הצהריים. שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה שהמורה שלה אמר לה שהיא לא מספיק טובה ושהוא יעביר אותה לקבוצה השנייה.

אני מודה שהתשובה הראשונה שעלתה במוחי הקטן היתה להגיד לה שתתאמן יותר. היא לא באמת התאמנה בבית. למזלי הרב סתמתי. ידעתי שזה בטוח הדבר האחרון שהיא רוצה לשמוע עכשיו. אבל לא ידעתי מה כן להגיד, אז פשוט אמרתי לה שתשב ותאכל ונדבר על זה אח"כ.

היא התיישבה לאכול, עדיין נסערת. אני בינתיים עשיתי חושבים כדי להגיע לתשובה יותר טובה, שלא באה מהמאגר האוטומטי, אלא ממקום חכם יותר.

התחלתי במה שאני יודעת: אני יודעת שהיא אוהבת לנגן ונהנית מזה. אני יודעת שזה מאוד משתלם כי אז זה היה חוג ללא עלות, קרוב לבית ומיד אחרי הלימודים. אני יודעת שלהגיד לה שהמורה צודק יעצבן אותה ברמות. אני יודעת שלא בהכרח מה שהיא אמרה שהוא אמר זה אכן מה שהוא אמר, אלא הפרשנות שלה. אני יודעת שאחד הדברים החשובים זה לא להתווכח עם הרגשה, אפילו אם היא תוצאה של פרשנות לא נכונה של המציאות.

בינתיים, בעודה אוכלת היא אמרה לי שוב : "אמא, אני רוצה שתוציאי אותי מהמפוחיות". התיישבתי לידה ואמרתי לה: "את צודקת". העיניים שלה אשכרה נפתחו כמו בסרטים. המשכתי "את טובה. ממש טובה. אני שומעת אותך מנגנת ואני מאוד נהנית. אולי אלכס לא רואה את זה ובגלל זה מתכוון להעביר אותך לקבוצה של מרינה. אבל את יודעת שאת טובה ואני יודעת שאת טובה. אז תנגני עם הקבוצה של מרינה. היא מקסימה ובטח יהיה לך כיף איתה."

באותו רגע ממש היא קמה מהשולחן ואמרה לי: "אני הולכת להתאמן על המפוחית."

מאז היא מתאמנת כמה שמתאים לה. היא מעולם לא הועברה קבוצה. היא ממשיכה לנגן עם המקהלה ולהופיע באירועים שונים ונהנית מכל רגע.

היום אנחנו כבר כמעט 3 שנים מאותו רגע. נשבעת לכם שמעולם לא אמרתי לה שתתאמן. היא מכוונת לעצמה שעון. לפני הופעות היא מתאמנת בכל יום. היא קובעת לעצמה תוכנית מתי להתאמן, כמה זמן ועל מה. אני רק נהנית.

דרך אגב, היא מסתדרת מצויין עם אלכס, שהוא כמובן מורה מצויין שעושה את עבודתו באהבה ומסירות כבר כמה עשורים. היא תמיד אומרת שהוא רק נשמע קשוח, אבל לא מפחיד בכלל.

ברור שזה עובד כי זה בא ממנה. היא נהנית ורוצה להשקיע. אבל איזה כיף שהצלחתי לא להרוס.