hero banner.png

איך הנאו הומנולוגיה עזרה לי להפסיק להיעלב


נטע בת 7

לפני שנים, כשהתחלתי טיפול, יצאתי להליכה בפארק. בדרך עברתי ליד אדם מבוגר שאמר לי: "באמת לא יזיק לך לעשות קצת ספורט".

בשבריר שניה התעצבנתי: חצוף!, מי הוא חושב שהוא? הוא בעצמו נראה לא משהו, מה פתאום הוא מעיר לי בכלל. ככה המשכתי כמה דקות עד שתפסתי את עצמי- כלומר קלטתי שאבדתי את השלווה שלי בגלל הערה קטנה ממישהו שמעולם לא פגשתי.

באופן אוטומטי האשמתי אותו במה שאני מרגישה. הוא אמר משהו שגרם לי להתעצבן. אבל נקודת המבט הזו לא עוזרת לי, כי היא משאירה אותי בדיוק באותו מקום. אחרי שאני אירגע ואשכח ממנו, או אמצא משהו אחר לחשוב עליו, אני עדיין אהיה באותו מקום- בפעם הבאה שמישהו יעיר לי אני שוב אתעצבן או אפגע.

רציתי להחזיר את הכוח אלי. לא לתת אותו למישהו אחר. רק אז יכולתי לבחון את האירועים באופן אובייקטיבי- להיזכר באירוע מנקודת מבט אחרת.

בשלב ראשון התייחסתי רק למילים שאמר והבנתי שפירשתי אותם ל-"את צריכה לרזות". גם אם לכך הוא התכוון, זה לא שבאמת אכפת לי מה הוא חושב. זה הפריע לי כי אני לא הייתי מרוצה מהמראה החיצוני שלי.

ברגע שהבנתי שהבעיה נמצאת אצלי- הפוקוס חזר אלי. את עצמי אני מכירה. אני יודעת שדיאטה גורמת לי לחשוב על אוכל, וללכת בפארק אני אוהבת וזו הסיבה שבחרתי לצאת להליכה. זה לא שינה לי את ההרגשה כלפי איך שאני נראית, אבל זה כן מנע ממני להמשיך להתעצבן ולבזבז את הזמן והאנרגיה שלי על משהו מיותר.

אני זוכרת את המקרה הזה כי אז התחלתי ליישם את המידע ביומיום ולקחת אחריות על מה שאני מרגישה, במקום לאפשר לגורם חיצוני ל"החליט" עלי.


ככל שאנחנו ממחזרים את אותה נקודת מבט, אנחנו נכנסים יותר ויותר לדרך ללא מוצא. איזה פתרון באפשרותי למצוא אם אני מאשימה מישהו אחר? שהוא לא יעשה את זה יותר? זה לא פתרון שתלוי בי.

זה לא באמת משנה אם מי שזרק את ההערה הוא זר או קרוב. זה רק משנה את הפרשנות שלי להערה, כי אני מצפה מהקרובים אלי להיות רגישים לקושי שלי ולכן הערה מהם יכולה לפגוע יותר. זה עדיין לא פותר לי את הקושי, ואני בטח לא רוצה לחיות כשאחרים סביבי צריכים ללכת על קצות אצבעות.


אם אנחנו לא מנהלים את מה שקורה לנו בראש, אז מי שמשתלט על העניינים הוא אותו מוח הישרדותי שעסוק בהתגוננות, איתור סכנות ומכוון אותנו להתמקד בשלילי שקרה, בשלילי שקורה עכשיו ובשלילי שעלול לקרות.

המוח שלנו בנוי כך שמחשבה המקושרת לרגש שלילי גוררת אחריה עוד מחשבה שמייצרת את אותה ההרגשה. ככה, כשאנחנו נזכרים במה שלא הספקנו זה גורר אותנו לחשוב גם על מה שלא השגנו עדיין ועל מה שאנחנו לא מרוצים ממנו.

ההתנהלות הזו לאורך זמן משפיעה על מצב הרוח, יוצרת מתח ולחץ ופוגעת בבריאות .

כל אחד יכול לשנות אותה בעצמו.



21 צפיות0 תגובות
blue stone cta.png

לחץ? הכול בתוך הראש שלכם

לכולנו יש מנגנון הישרדותי במוח שפעם שירת אותנו להתגונן מפני סכנות, אבל הוא לא מותאם לעידן המודרני. אם לא נבין איך המנגנון הזה פועל, הוא ימשיך לייצר לנו לחץ. 

בעולם שלנו, הסכנות הממשיות מתחלפות בהצפת מידע ורמת הלחץ שהמוח שלנו מייצר גדולה עוד יותר.

במהלך שנותיי כמטפלת בשיטת הנאו הומנלוגיה, הבנתי שכולנו סובלים מלחץ ברמה כזאת או אחרת ושאם אנשים יבינו למה זה קורה, הם יוכלו להוריד אותו בעצמם עוד לפני שיקרה משהו קיצוני שיוביל אותם לטיפול.​

ב-2020 כולנו התמודדנו עם ארוע שאף אחד לא ציפה לו. החיים שלנו השתנו בצורה שלא ציפינו לה והוצפנו במידע מכל הכיוונים על משהו שאף אחד בעולם לא ידע איך לפתור.​

ההבנה הזאת הובילה אותי לפתח תכנים ודרכי לימוד של המידע שיאפשרו לכל אחד ללמוד איך להוריד לחץ באופן עצמאי ללא צורך להגיע לטיפול.​